אחד הדברים היפים שלקחתי איתי"מזכרת" מקריית – חיים של פעם, היא ההתייחסות לבני אדם באשר הם בני -אדם, ולא "סלבס". רפי צייזל ז"ל, היה בנו של ירוחם צייזל (אינניזוכרת את שם אשתו) שהיה שכן וידיד של הורי ( כשהיה עוד גר ברחוב י"ח 8).אז – הוא היה נדמה לי יו"ר ועד קריית חיים, ואחר כך אם אני לא טועה, גם ראש העיר חיפה. התוודעתי לרפי בלוויה של אחותו שוש, וב"שבעה" בביתו של האלמן שלה ( איציק פרי, יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים עד לפני זמן קצר,וידיד אישי המתגורר עד היום בבית המשפחה בקריית – חיים. ליד סניף הנוער העובד).רפי היה כבר אז חולה.שוש עצמה היתה ראשת מנהלת נחל הקישון. כולם "סלבס" במונחים של הדור הנוכחי. אלי המושג הזה לא ממש "מדבר" מחשבותי היום הן עם רוחה, אחותה התאומה של שוש ז"ל. לא קל להשאר שריד אחרון למשפחה. גם לאיציק שיבדל לחיים ארוכים, ולשוש ז"ל יש תאומים, בן ובת, ועוד בן ובת .כולם אנשים איכותיים. מצויינים, וצנועים. אני מקווה שיש מי שיתמוך ברוחה בשעת כאב זו.אני לא יודעת אם היא, או מי מבני משפחתה, או בני משפחתו של רפי, יודעים על האתר הקרייתי. אבל ליבי איתה ועם כל בני המשפחה של שלושת האחים ילדיו של ירוחם צייזל, אותו אני זוכרת היטב.הרבה אנשים מתים סביבי כל הזמן. זו עובדה . מצערת ככל שתהיה, היא באה עם הגיל. בני קריית חיים, יקרים לי יותר. לא יודעת למה. לא חייבים לדעת. לפעמים מספיק להרגיש. אני מקווה שהמשפחה תמצא ניחומים.
נילי דיסקין -טדניר