סמדר ברק:אבא שלנו, אבא שלי, אבא אהוב,
להיות ילדיך, בתך – זו הייתה חוויה מיוחדת, לעיתים קשה, לעיתים מתסכלת, לעיתים מפתיעה, אבל תמיד מעניינת. בחודשיים האחרונים, כשהתאשפזת והבנו שהמצב לא יחזור להיות כתמיד, התחלתי להיפרד ממך, צעד צעד, שיחה ומחשבה, וחשבתי מה אפשר לומר על איש כמוך, איש מיוחד, איך אתאר אותך רק בכמה מילים למי שהכיר אותך, ובוודאי לאלה שלא זכו לפגוש אותך. אספר רק שזכיתי לקרוא לפניך את דברי הפרדה שביקשת שנקרא ליד הקבר. הכתבת לי, אתה איש שאינו משאיר קצוות לא סגורים, כתבתי ועמדתי מול מיטתך בבית החולים וקראתי ובכיתי ואתה אמרת תמשיכי.בחרתי להצביע על שתי תכונות בולטות שלך, שאני רוצה להודות לך עליהן, על שזכיתי-זכינו ליהנות מהן, ללמוד מהן ואולי אף ללכת בעקבותיך.הסקרנות, הסקרנות העמוקה שהייתה לך לכל דבר בעולם: החל בחביות ובצמחים וכלה בכלכלה ובענייני לשון. עולמנו ילדיך הוא עשיר מאוד בזכותך: אם בעיון בשפות העולם, אם בעולם המוסיקה, המסחר והכלכלה.התכונה האחרת היא הדבֵקות – הבנתי, אבאל'ה שלי, את הדבֵקות שלך ברעיונותיך, בעמדותיך, את המלחמה שלך על הגשמתם, ועוד יותר למדתי להעריך את יכולתך, שאיננה מובנת מאליה, לוותר עליהם, משהבנת שהם לא יצלחו. או אז אימצת לך רעיון חלופי מתאים יותר לזמן ולנסיבות. אני כמובן רומזת על האמונה שלך ברעיון הקיבוצי, רעיון שהאמנת בו בכל רמ"ח איבריך, וכשהבנת שהקיבוץ לא מתאים לזמננו, היית מוכן לשינוי. גם ביחסינו האישיים חוויתי מעברים כאלה. אני זוכרת כשביקשתי להקים משפחה, והניסיון למצוא את האחד והיחיד לא צלח, עודדת אותי להמשיך ולנסות. הסברתי לך שדי, ואני בוחרת לאמץ ילדה. אמרת: יהיה לך, קשה, ומשטליה נכנסה לחיינו, שמחת עד מאוד והודית: צדקת.כך קרה גם כשסיפרתי לך ולאימא שאני עומדת להביא את אביגיל, אמרת – השתגעת, הצלחת פעם אחת, למה עלייך להמר? ומאז שאביגולי הגיעה לחיינו, לא חדלת לומר לי צדקת, צדקת – שתיים הן משפחה. אבא'לה, אני מבטיחה לך שנמשיך לצעוד – אימא אהובת ליבך, ילדיך ונכדותיך בדרכך, לאור הערכים הברורים שהנחלת לנו, נשתדל לשמור על אחדות ושיתוף פעולה שהם לא כל כך קלים לנו. אנחנו אוהבים אותך מאוד מאוד ואנחנו שמחים שהיתה לנו הזדמנות בשנה האחרונה לומר לך זאת בפניך בפומבי ובאופן אישי.
נוח לך בשלום, אבא יקר,
אוהבת,
סמדר