זה עתה שבתי מניחום אבלים בביתו של משה ברק ז"ל בקיבוץ גבת, עלו בי זיכרונות רבים מימים עברו, החל מילדותי כשהיינו שכנים ברחוב א. הכרתי את הוריו רחל וגדליהו ברקו, שאותם העריץ ותמיד העלה את סיפור עלייתם ארצה מרומניה בשנות העשרים של המאה הקודמת, את קשיי החיים, את ההתמודדות לפרנסה ולקיום, איך אם המשפחה הפכה את החצר הקטנה ללול ענק ולדיר עיזים. משה, כנער צעיר עזר לפרנסת המשפחה, עזב את הלימודים והחל לעבוד במפעל לייצור כפתורים מעצמות בעלי חיים באזור התעשייה במפרץ,ולאחר מכן בבית מלאכה לתיקון משאבות ומכונות בעיר התחתית בחיפה, שם עבר מסכת של השפלות וניצול בעבודה, אבל עמד על זכויותיו כנער עובד. לכן כשהיה חבר פעיל בתנועת הנוער העובד, ידע מה התלאות המחכות לנערים עובדים, תופעה שהייתה נפוצה באותם ימים ונרתם לעזרת הנערים העובדים.למרות פער הגילים בינינו, תמיד מצאנו מכנה משותף לשיחות ולמפגשים, שהיו בעיקר בנושאי תולדות קרית-חיים, תנועות הנוער בקריה ותולדות הזמר העברי.את פעילותי בנושא תולדות הקריה, שימור ושילוט חייב אני למשה, הוא שדרבן ודחף אותי לפעילות. הכל החל ממפגש שיזם משה לפני למעלה מעשר שנים, והשתתפו בו חלק מילדי רחוב א.,בקטע שנקרא רחוב עובדי הדואר , הטלגרף והרכבת, של המנדט הבריטי.השתתפו במפגש יצחק שכטמן, דוד אנילי ואשתו רחל – פודר וכמובן משה , הועלו זיכרונות מימים ראשונים והראו יומנים שכתבו בעת מלחמת העולם השנייה על הפצצות הקריה. לאחר מכן סיירנו באתרים הקשורים בתולדות תנועות הנוער בקריה ופלוגות הקיבוצים, שהיו בפאתי הקריה.לסיום העלתה רחל אנילי את הנושא שאין כל זכר לאירועים המסעירים שהיו כאן בדרך להקמת המדינה והכל עלול להישכח בתחום הנשייה. בעידודו של משה ובעזרתו של בן הקריה צבי גנין, החילותי לשלט בנינים ומוסדות הקשורים לתולדות הקריה , מבני תנועות הנוער, צריף בית העם בית הספר הראשון ועוד. באתר החופשי של בני הקריה, הופיעו ראיונות עם ותיקים שקשורים היו בתולדות הקריה, משה עודד אותנו ודחף להספיק לראיין אנשים לפני שיהיה מאוחר מדי.חלק מזיכרונותיו העברתי לארכיון הקריה, הייתה למשה תכונה לשמור דברים נדירים, כמו כרטיסי נסיעה של קו 14,כרטיסים של רכבות המנדט וקבלות של תרומות להקמת סניף הנוער העובד בקריה, היו בידיו צילומים נדירים של בנין הסניף בקריה.לפני למעלה משנה הוזמנו לגבת כמה מבוגרי סניף הנו"ע לחגיגת השקת ספרו: "עולה גולה גולה עולה" – זיכרונות משליחותו בתחילת שנות החמישים כשליח הקיבוץ המאוחד במרוקו ואלגיר,שם עלה ובירך את המשתתפים וסיים בחוש ההומור המיוחד שלו, "שכל הנוכחים בחגיגה פטורים מלהשתתף בהלויתו" לא שיערתי שכה מהר ניפגש שוב בגבת. משה, היית חבר, מחנך, איש יקר ואכפתי ומאוד תחסר לנו.
תנחומים לבני המשפחה.
אבישי ברק.
מאת משה ברק> בעלי שם שזכו לכינוי בקרית חיים