אשר רון : " גימל " וזה לא גרנייביץ'

גדעון ספיר > איש הפלמ"ח

בעיות חניה בבירת הנגב ? הצחקתם אותי  . הפנסיונרים של קק"ל ימצאו מקום חניה בחצר הצריף הירוק הממוקם בפאתי העיר העתיקה  . אמרתי : קק"ל , צריף וחצר הרי שגם עצים  דשא ושולחן פיקניק  מחוברים  למקום  . משך כל ימות השבוע  , פינת הישיבה  המטופחת , שוממה ומבוישת  , למעט מספר יונים ודרורים המלקטים פרורים שנותרו מיום שישי .    בימי שישי , השולחן מקבץ סביבו כמה  " בטלנים " המחפשים להתבטא ולהקשיב  ל" מועצת החכמים "  המקומית  .השחקן המרכזי שמביא למקום שחקני חיזוק  , הוא  פלמחניק בדימוס .  צ'יזבטניק עם קבלות  המכונה  " גימל " . הכינוי " גימל "  משמש לי שכפ"ץ הגנה נגד הפעלת  הסעיף בחוק " לשון  הרע  "  . לכל מקרה לא עלינו , שבכתבה תופיע טעות כלשהי .

ובכן , אותו " גימל " , מידי יום שישי בבוהוריים ( חיבור של בוקר וצהרים ) , פותח שולחן . גם היום , למרות מזג אויר סגרירי , הוא פתח שולחן . גם היום הגיעו להסב עמו לשיחהקומץ מעריצים ואני ביניהם .מתיק שנשאה על גבה מתנדבת חיננית  מאנגליה  ,  הוא פרק  שתי חלות  טריות , חומוס אסלי  , זיתים  , דבש  ובקבוק קוניאק  . למי ששכח , חזר גימל על סיפורו מהשבוע שעבר  .שוב פעם חזר וסיפר :  על כיבוש ביר עסלוג'  , על הקרב בעוג'ה אל חפיר  ועל גורלם המר של חיילי " הקומנדו הצרפתי " בקרב נגד המצרים מדרום  לרביבים . הוא מתאר את סיפורי הקרבות כאילו התרחשו אמשלמקשיב נוצר הרושם שגימל לבדו הכריע את הקרב  .זוכרים את הפרבלום של " המחוטל מאכר "  ? גם על ירכו של גימל תלוי אקדח . האקדח שהעלה מעט חלודה מבצבץ מתוך נרתיק קרוע מברזנט . את  הנרתיק מפארים רצועות עור המחוברות בניטים( מסמרות ) לאבזם מנחושת  . עיניו הכחולות ושפתיו הקפוצות  , מסגירים חיוך עוקצני למראה הסובבים השותים סיפוריו בצמא .  מידי פעם הוא מזכיר לנוכחים מדוע חייבים להמשיך את חיינו כשאקדחצמוד למותנינו  .  מישהו חיכך בגרונו כמטיל ספק  בדעותיו על הערבים  . מייד קפץ גימל ממקומו והזכיר לנוכחים את הקרב האחרון של לוחמי תל חי  שחל ב י"א באדר , בדיוקאתמול , לפני תשעים שנה  . כשמבחין גימל בפנסיונר טרי שהצטרף לשולחן הוא חוזר פעם נוספת על כך שיגאל אלון היה חבר שלו , בני מרשק היה חבר שלו ושליצחק רבין הוא הסביר איך צריך להתנהג עם

ערבים  . רק שלטענתו , רבין לא מילא אחר עצותיו  . את בן גוריון הוא מזכיר בכעס על שום שפרק את הפלמ"ח  .

אלוהים לא ברך אותו , את גימל ,  בהורמון הגדילה לגובה . בעזרת מאמץ של אצבעות הרגליים הוא סוגר בקושי מטר ושישים .  אלוהים שקימץ בגובה , היה נדיב עימו בכישרון הדיבור והסיפור .  אלוהים העניק לו לשון מתגלגלת היודעת על בוריה את מלאכת סיפור הצ'יזבטים  . בסיפוריו המתובלים בבטויים ביידיש וערבית הוא ממגנט גם את כבדי השמיעה שבקרב הפנסיונרים  . משך שנים הוא שימש כמסבירן של חברה לאומית מוכרת  . התפקיד הגביר אצלו את הביטחון העצמי עד לרמה שהוא עצמו כבר מאמין לצ'יזבטים . כשהוא  מבליט את סנטרו  ואת חזהו , מקבלים תחושה שפייטר רציני ניצב לפנינו . אם במקרה הגעתם לשולחנו בחצר קק"ל , אל דאגה ,  הוא מייד יבחין ויקלוט פראיירים חדשים .עם שקיעת החמה  , בטרם תתפזר ההפגנה  סביבו , הוא ישכנע  אתכם להצטרף לוולבו הישנה והמקרטעת  כדי לבקר ב " בית אשל " הנטושה . שם יספר ויתאר את הקרבות במקום – ב "מלחמת העצמאות" . יוציא מזמרה  הצמודה אליו ויגזום שני ענפים צעירים מעץ אשל ותיק . במהרה תמצאו עצמכם נוטעים יחד עימו עוד יחור בחורשה ההולכת  ומתפתחת  בניצוחו של פלמחניק חייכן , הממשיך להנחיל ולהקרין אהבת ארץ ישראל  .   

שבת  שלום

אשר רון / בחמוצקי   י"ב  אדר  התש"ע

לפני מספר ימים הגיעה לאזניי , באיחור , הידיעה

 על מותו של גדעון ספיר ז"ל . 

בזמנו שלחתי את הכתבה הנ"ל לעיתון הקרייתי

 שעורך ומפיק גייזי .

אחרי " גימל " הסתתרה הדמות של גדעון ספיר ,

 יהודי יקר

שחיבבתי .  

 

יהי זיכרו ברוך

 

אשר  רון        14.3.2012    

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *