רַפֶּקֶת
לעָבָר "הטוב" שהיה או לא
חרף קיטורינוּ, היום יותר מאשר אז, לכולנו טוב
ואפילו מממשים הזיות חלומות קודמינו, לרוב.
כשלפועל לא הייתה מכונית, לנזקקים רק "טקסי"
חלוצות במיני היחיד, מסורתיות עד קרסול במקסי.
מתגעגעים, כי עם בלותנו קוסם יותר העבר,
אך הנדנוד על "העולם היפה" נמאס זה מכבר.
היה אז טוב, כי היינו צעירים במלו-א-ון כוח.
את הצרות והמחדלים ממהרים היום לשכוח.
כצעירים – ללא חולי, לא היו כמעט תשושים
מתו החל מגיל ששים, בשבעים היו ישישים.
ראינו כחוויה מילות נאומים, הנראים כיום
כשטיפת מוח עסקנית, של פועלים קשי יום.
מספרים על חיזור פרחים וים של אהבה,
ושוכחים כי אונַנּו במבוכה שטופי תאווה.
מתבגרים, אפילו לצדיקים תסס היצר
בעיניים תרות צפינו לו ללא הרף וקצר.
זינקנו בתקווה לשמועה על אחת ש"נותנת",
איתה אפשר בלי חתונה ללקק מהשמנת.
איני מאמין ברפקת לסיר הפלא ולפתיליה,
כשהגז היום מהיר יעיל, ומיקרוגל זו חוויה.
כשתיארנו עגבנייה במלח, בשלה, עסיסית
שכחנו שהיה רק זן יחיד כעובדה בסיסית,
מול זנים רבים כיום, איש וטעמו כידוע,
השומרים על טריותם גם למעלה משבוע.
מתרפקים על אודם אבטיח ושחור גרעיניו,
אז פרי זול יחיד כמעט, בין האביב לסתיו,
המצוי כיום רק כאחד ממבחר פירות מגוון
שניתן להמירו בפרי אחר או בגלידה כמובן.
למרות ההשמצה זו עדיין ארץ עובדת,
אך השתנו העובדים והמקצועות במולדת
בכיסופים ויזע כיסינו אדמה בירוק, לקק"ל
כיום כסף בכרטיס אשראי, בירוקים זה קל
את הקשה מבצעים שחומי העולם השלישי
המתיישבים בינינו בקצב עולה אך חרישי
כי מה שבישראל מתחת לקו העוני האדום
זו בארצם רמת חיים עליה ניתן רק לחלום
חורף קשה שלנו נחשב בצפון קיץ נעים
שלג וקרח יש אצלנו רק כמה ימים נאים
מטיילים רק בקיץ לראות יפי עולם נאור,
בו חדשיים של חום, ועשרה חדשי וכפור.
לכן לבכיינים האומרים שמצבנו הוא רע,
מוכח בזה, שאנו חיים ב"ארץ הבחירה".