"מה תגיד עליו על מנדל לא מכניס אפילו פנדל…"
דלי"ת הנ"ל (ד')
מֶנְדְל
שֶיְינְדְל
הפעם זו לא חלופה עברית חדשה למונח שחדר אליה משפה לועזית, אבל ניסיון לתהות על העובדה ש"בעיטת עונשין" אנגלית, הקרויה PENAL TY הפכה בעברית למונח "פנדל", כהמצאה יהודית שלא קיימת בשום שפה
בעולם.הסקרנות התעוררה אצלי כבר לפני עשרות שנים, כאשר, חיים חפר חרז בשיר השכונה את החרוז הידוע:
"מה תגיד עליו על מנדל לא מכניס אפילו פנדל…" אז הגעתי ליידיש, בה קוראים לאדם לעתים בשמו העברי, כשאחריו מיד גם כינויו היידישי העממי כמו "אריה לייב"; זאב וולף ועוד. אני כמובן בחנתי מיד את "מנדל" והסתבר לי כי בספרות הוא מופיע לא פעם כ"מנחם מנדל". הכיצד?!יש להבין ש"מנחם" זכה לכינוי חיבה ביידיש "מנל", ומכיוון שהברה של נו"ן ולמ"ד בשני שוואים רצופים קשה מאד להיגוי. הוסיפה היידיש את האות דלי"ת כדי להקל. מכיוון שגליתי אותה בעברית בין האותיות נו"ן ולמ"ד, קראתי לאות זו דלי"ת הנ"ל. כך כנראה נולדה גם "שיינדל" מכינוי החיבה שיינל, לשם שיינע (יפה); בריינדל מהכינוי בריינל לשם בריינה; כך גם חנדלה מהכינוי חנהלה של חנה.
וזה יכול להפוך בקלות ביידיש ל"קנדל". אלא שקנל הוא ממתק
צבעוני בעוד סוכר קנדל הוא ממתק לבן. את התופעה של דלי"ת המוכנסת למילה לאחר נו"ן להקלת ההיגויי,
מצאתי בינתיים גם בצרפתית. אלא ששם מדובר בין נו"ן לרי"ש. כדי ליצור "עתיד" לוקחים את צורת ההווה ומוסיפים בגוף ראשון אני – ERAI; בגוף שני אתה – ERAS; ובגוף ראשון רבים אנחנו –ERONS וכו'. אז במקרה שהפועל בהווה מסתיים באות "N" אז יש בעתיד מפגש בין "N" ו"R" אני מצאתי את זה בשני פעלים בזמן הווה:VIEN (בא) ו-TIEN (מחזיק). ליצירת זמן עתיד, מוסיפים כסופיות לשורש את ההברות דלעיל. כלומר אני אבוא – VIEN ERAI, אתה תבוא – VIEN ERA, אנחנו נבוא VIEN ERONS – ובמקום זה אנו רואים: אני – VIEN
D RAI, אתה – VIEN D RAS, אנחנו – VIEN D RONS. זהו סיכום ביניים של גילויים בהם הבחנתי במקרה. אני מניח שלשונאים יקחו את האתגר למצוא דוגמאות נוספות בכל השפות לאותה דלי"ת עברית לה קראתי – דלי"ת הנ"ל".