כשאחותי שרה נישאה לפני 63 שנים לאורי, אחד הילדים הראשונים של קבוץ מזרע, "כעסתי" עליה, (הייתי בן 10) ושאלתי אותה למה לא התחתנה עם חודורוב, כי בת דודתי שלומית התחתנה כמה חודשים קודם לכן, עם שמוליק חדש…שמוליק, הילד השני או השלישי בקבוץ, נולד לפני 86 שנים וחודש, לאיטה ומוטקה, ממקימי הקבוצה. בצעירותו שרת בבריגאדה ובפלמ"ח ונפצע ברגלו. היה אלוף הבריגאדה בשחיית 100 מטר חתירה. היה מבכירי השחיינים בארץ והראשון שירד מתחת לדקה במאה מטר חתירה. השתתף בכל צליחות הכנרת והיה ראשון צולחי הכנרת לאורכה ואחריו הגיע אחיו,אבינועם. שמוליק היה מהראשונים שהביאו את התמרים לעמק הירדן ופעל להשרשתם והטמעתם באדמת העמק. הוא יזם קליטה בכנרת ובקיבוצים אחרים של חברות נוער המשתייכות לעלית הנוער דאז וראה בהשתלבותם בארץ ובקבוצים, ערך
רם מעלה. נשלח ע"י התנועה הקיבוצית לשמש חונך-תומך-מייעץ לקבוץ עין גדי בשנותיו הראשונות, בהן סבל הקיבוץ מקשיים של התחלה, התארגנות והסתגלות. מאוחר יותר נשלח ע"י התנועה הקיבוצית להיות שליח התנועה באוסטרליה ובדרום אפריקה ופעל רבות בקרב הקהילות היהודיות על מנת שחבריה יעלו לארץ.הוא היה אידיאליסט ברמ"ח אבריו בשס"ה גידיו. הוא הטיף כל חייו לצניעות והסתפקות במועט וכך חי כל חייו. היה איש רוח ואיש ספר.עבר את משבר ההפרטה, בקבוצים בכלל ובכנרת בפרט, שהיווה ניפוץ חלום מסוים ממנו היה לו קשה להתאושש.לפני 43 שנים שכל את בנו בכורו, מוטי, בעת שרותו הצבאי, בהיותו בן 20, בפעילות מבצעית "כמה קילומטרים מהבית", ליד הירמוך. מוטי הספיק לבקר בביתו, שעות אחדות קודם, יחד עם חבריו לפעולה, בדרך לפעילות ממנה לא שב. הוריו טענו שהם שמעו את היריות בלילה…בראשית שנת 2008 יצא לאור ספורה של קבוצת כנרת "ילדי החצר", פרי עטו, לאחר עבודה סיזיפית של שנים, בהן נבר בארכיונים, שוחח עם חברים, אסף, ליקט, כתב וערך חומר היסטורי שלא יסולא בפז.השקת הספר התקיימה בטקס חגיגי ורב משתתפים בחאן של מושבת כנרת(בסיס נח"ל כנרת. זוכרים?), מקום יסוד הקבוצה, טרם העברתה למיקומה הנוכחי.בשנים האחרונות וכמעט עד יומו האחרון, ניהל וטיפח את בית העלמין המיתולוגי של הקבוצה, שם גם קבורה רחל המשוררת, על שפת הכנרת, שם גם ייטמן מחר, ליד בנו וליד הוריו. הותיר אחריו את שלומית רעייתו, 2 בנותיו, עמית וגליה, 6 נכדים ו-2 נינים.
יהי זכרו ברוך,
אריק