תערוכת הדסה לביא "אקו–רגש" מוצגת בימים אלה בבית האמנים ע"ש "שאגאל"
גלריית העבודות בטור האומנויות של אריה רובינוביץ
קידוד לפי הצורך: תצוגה > קידוד > עברית windows
הדסה לביא – "אקו–רגש
ילידת 1952, עוסקת בתחום ההוראה מזה 25 שנה. לצד ההוראה, יוצרת במגוון תחומי האמנויות.היצירות בתערוכה מורכבות מחפצים ששבקו וקמו לתחייה בגלגולם הנוכחי. הם ברורים, צבעוניים, זוהרים.חומרי הגלם מהם יצרתי היו פעם יצירה של מישהו אחר, מעולם אחר, מדור אחר ואני עושה בהם שימוש בדרכי שלי, הופכת את הרך לקשה, מוציאה את התוך לחוץ, משנה צורה נתונה לצורה אחרת.סוד העבודה הוא בצירוף: חומרים מהטבע ומוצרים באנאליים ויום יומיים. אברי בובות, דיסקים, פרטי לבוש, שצירופיהם יוצרים את המסר של טבע בקריצה אל קסם ומשחק של עולם הילדות.כל עבודה מספרת סיפור ובעזרת שילוב החומרים, היצירה מקבלת חיים חדשים.
עמיקם יסעור :ע ל ת ע ר ו כ ת ה ש ל ה ד ס ה ל ב י א
הדסה לביא היא אמנית תושבת קריית חיים. תערוכתה מוצגת בבית שאגאל עד 29 בנובמבר.זוהי אחת התערוכות המעניינות שראיתי כאן לאחרונה. כמה תכונות ניכרות בעבודות השונות :השראה, תנופה, דמיון, היכולת להתמודד עם הטריוויאלי, עדינות לצד דיוק. כוחם של הפרטיםמתגלה לעיני המתבונן כחלק מתנועה דינאמית. עבודות אחרות מאופיינות בהתמודדות מקורית עם הסטאטי. עצם כמו פרחים מעורר פעמים רבות אסוציאציות של קיטש שגרתי ובנאלי. אולם האמנית השכילה לברוא כאן משהו אחר. האופי המיניאטורי של חלק מהעבודות מדגיש את תמציתיות האמירה האמנותית. אופייה המיצבי של התערוכה הנסמכת על מחזור מוסיף לייחודה. האמירה על החפץ ומקומו ביצירה מבטאים את עמידתה של האמנית כלפי העולם שסביבה. זוהי אמנות מודרנית, שאיננה משחקת ואיננה מעמידה פנים.. השימוש בצבעים הוא מאופק. אין כאן פרובוקטיביות מוצהרת. הראייה מיוחדת
של הדברים מעוררת גם את תודעתו ש/ל הצופה המתבונן לבדוק מחדש את העולם שסביבו. העניין בתערוכה זו הוא גם בעיבוד החומרים גם בתפיסה וגם בהיותה שונה מתערוכות ריאליסטיות רבות של אמנים, שאינם מצטיינים בייחוד.
עמיקם יסעור