חיים גרומן אבי המשפחה עבד בבית החרושת שמן, שם גם עבדה אימי, במשך תקופה די ארוכה כשחזרתי מבית הספר, הייתי בא למשפחת גרומן לסעוד על שולחנם את ארוחת הצהרים, שהכינה דבורה, אם המשפחה. בשעות הפנאי היה חיים שקוע בענייני הספורט היה ממייסדי הפועל חיפה,וחבר בקבוצת הסדרנים המתנדבים על מגרש הכדורגל מאחורי כביש עכו חיפה, ובבית העם של הקריה. היה ממטפחי הספורט בקריה .מביתם (ד' 40) הובילה מדרכה צרה לשער ברזל בגדר שהפרידה בין החצר לכביש, אני התרגלתי לראות ע"י השער את שושנה היפה וחבורת מחזרים עקשנים עומדים לשיחות ממושכות, אחרי שנים זו כבר לא הייתה שושנה אלא אחותה פנינה,שרכזה סביבה ליד שער הברזל את המחזרים, חלפו השנים והרחוב אותו הרחוב ושער הברזל אותו השער ותוואי הרחוב בו צעדתי לא השתנה, וליד שער הברזל עמדה האחות הצעירה ריביק ומסביבה איך לא.. חבורת המחזרים, המום שהטלתי במרפק ידה תוך משחק על הדשא של משפחת לנדסברג הוא סוד בינינו. אני זוכר שבשיחות של אחי וחבריו בני גילו הם לא פסחו מדיון על יופייה של שושנה.
אורי גלין, הטייס מאסון כנס הצנחנים במעגן, היה ידיד קרוב של אחי דוביק והיה מבקר בביתנו לשיחות נפש עם אימא שלי ציפורה, וכך מן הסתם ראה את שושנה והתאהב בה,לאחר שאחי נפל בקרב בלהבות הבשן, אורי היה בקורס בבסיס חיל אויר ליד עכו, והרבה לבוא לביתנו, באותו הזמן שושנה הייתה חברה של אריק לביא, גפיר במשטרת הישובים שהתגורר בבית משפחת גורדון (ד' 48) אני זוכר את אורי גלין יושב ליד אימי כשפניו לחלון הפתוח לרווחה לעבר הרחוב, והנה שושנה עוברת מחובקת בחיבוק אוהבים עם אריק, אני זוכר את פניו שהאפירו מרוב קנאה, אבל אני זכיתי מן ההפקר, כי אורי לניחומים לקח אותי לטיול לחוף הים.אחרי 50 שנה הדרכתי קורס צוללים באילת, ביום ששי אריק לביא (שהיה מכנה אותי סיני)הופיע שם בערב שירה, אחרי ההופעה נפגשנו מתמוגגים מסיפורי הנוסטלגיה על שושנה ועל רחוב ד'.
תמונה > גייזי עם אורי גלין 1948