מָשָה מִנִּבְכֵי חֶלְשוֹנוֹ
פרק ל"ז
מאת משה ברק-גבת
שָקִיעַ – בְּלִיט
בפנינו רואים קיים שקע בולט פחות או יותר המחבר את מרכז האף בין שני הנחיריים, למרכז השפה העליונה, שבתחתיתו הוא יוצר משולש קטן. השקע הזה בולט, אצל יונקים שונים בצורת Y מתפצל בקצהו כדי להגיע לשני הנחיריים, וכך לאפשר ביתר קלות להריח את המזון הבא לפיהם . אצל בני האדם זהו עוד אחד האברים שהתנוון (כמו המעי העיוור, ועצם הזנב) כשלא נזקקו לו עוד במרוצת התעצבות המין האנושי. כך נותר השקע, שעורר בדמיון האדם, אגדה על מלאך שהניח שם את אצבעו לפני לידת הילד לברכה. התלמוד מספר זאת במסכת נידה ל', ב'. עמי העולם מיחסים זאת לקופידון אל האהבה. מכיוון שהשקע היה עדות לאהבה קראו לו היוונים Philtrum מהשורש Philtron=להיות אהוב, שמקורו ב- Philein=לאהוב. להוציא חלק מהשפות הסלאביות ואלה שבמזרח הרחוק, כמעט כל שפות העולם אימצו את השם "פילטרום". שמו בערבית "אלניסרה", אך חרף האיזכור בתלמוד אין לאבר שם עברי. בהיות האבר הזה – שקע, אני מציע לקרוא לו בשם "שָקִיעַ" על משקל: קָלִיעַ, רָקִיעַ. השם יאומץ גם לכל שקע קווי רדוד בנוף ובחפצים שונים. לדוגמה: השפם של צ'רלי צ'פלין הסתיר את השקיע שלו. התעלה שנחפרה לתיקון צינור המים כוסתה ואפילו זופתה, אך בכל זאת הותירה שקיע בכביש. בסולם העולה של קפלי צורה החל ב"חריץ" יבוא השקיע אחריו, מעליו תעלה, נקיק, נחל, ועד בקעה. אז בהזדמנות זו ששקענו ב"שקיע", אני מציע לגאול את הצורה ההפוכה מאלמוניותה, ולקרוא לבליטה קווית ארוכה "בְּלִיט" וברבים "בְּלִיטִים" על משקל: כְּבִיש, מְחִיר, שְרִיר וכו'. לדוגמה: "בכבישים שבשכונות מגורים, ראוי לעצב כל כמה עשרות מטרים בליטים שיאטו את תנועת המכוניות." "צינור מים שאינו מוטמן בקרקע, מהווה בליט המעכיר את הנוף, ומפריע לתנועה בשטח"