("משהו רקוב בממלכת דנמרק", אמר מרלוס להוראציו ב"המלט" של שייקספיר.)
בני משפחה יקרים, חברים יקרים
האם מישהו מכם למד אי-פעם את ההיסטוריה של נורבגיה? אני בודאי שלא. מבחינתי, השלישיה הסיאמית הזאת – הסקנדינבית הזאת, שבדיה, נורבגיה ודנמרק ירדה לעולם כרוכה זו בזו. שלטו בהן מלכים שעשו בהן כראות עיניהם. לא היה צריך לכבוש אחת את רעותה בכדי לשלוט בה. מספיק שמשפחות המלוכה בתככיהן התחתנו זה בזה והכלה, או החתן, היו מביאים את מדינתן כנדוניה. גם הפירודים ביניהן היו, בסופו של דבר בשליטת משפחות המלוכה.ממחצית המאה ה- 14 – מי יכול להבין את התאריך המדויק בנפתולי הפוליטיקה הסקנדינבית – נהיו נורבגיה ודנמרק ממלכה אחת, למעשה בדומיננטיות דנית. בסבך הכשלונות הנפוליאוניים, ב- 1814, הכריחו המעצמות את דנמרק, שהימרה על נפוליאון, לוותר על נורבגיה לטובת שבדיה. נורבגיה ניצלה את בין-הזמנים, כתבה לעצמה חוקה והכריזה על עצמאות. החוקה נחתמה ב- 17 למאי 1814. עצמאות הם לא קיבלו כי שבדיה פתחה בקרבות. המעצמות לחצו, ונורבגיה נאלצה לקבל את מלך שבדיה גם כמלך נורבגיה.ב- 7 ביוני 1905, שוב בתככי משפחות המלוכה, הסכימה שבדיה על היפרדות מנורבגיה, ומאז נורבגיה מדינה עצמאית למהדרין. אבל יום שנקרא יום העצמאות אין להם, והם חוגגים את ה- 17 במאי – וזה גם שמו המקובל, או יום החוקה, כחגם הלאומי.התמזל מזלנו להיות בחג הזה בנורבגיה. ב- 5 בבוקר התעוררתי לקול תזמורת צבאית. היסטתי את הוילון העבה. בחוץ האירה השמש במלוא עוזה, ויחידה צבאית כבר תירגלה צעידה בסך. במלון ערכו ארוחת בוקר חגיגית, לאורחי המלון ולכל מי שהיה מוכן לשלם, והיו הרבה. מחצית חדר-האוכל אוכלסה בחוגגים נורבגיים בבגדים מסורתיים צבעוניים, והמחצית השניה, מעבר מזה של המזנון, באורחי המלון בג'ינסים.ההכנות למצעד/תהלוכה התחילו בבוקר, והקהל הרב התאסף ומילא את המדרכות. המצעד התחיל לצעוד ב- 1100 וסיים בערך ב- 1200. למרבה המזל לא ירדה טיפה גשם. אחרי המצעד הקהל עבר לככרות העיר לרקוד ריקודי עם ולאכול בדוכנים, ובערב, שבעצם אינו ממש ערב כי השמש שוקעת באמצע הלילה, ישבו אנשים בבתי-הקפה וחגגו בזוגות וברביעיות.היום הזה לבדו היניב – תוצרת של כולנו – מאות תמונות. לאחר שאספתי ממלכה ועמיקם את תמונותיהם, קבלתי גם את התמונות שצילמו חיה ועמי קציר – ערימה נאה שממנה ליקטתי פנינים רבות. את המטען הרב חילקתי למנות קטנות, והרי הן לפניכם, דבר של יום ביומו.
להנאתכם,
דני