קיבוץ גבעת- חיים נוסד בשנת 1932 ע"י חלוצים מאירופה גדל והתפתח ונחשב כקיבוץ גדול.נרשם בשם קיבוץ ג/ .לאחר רצח חיים ארלוזורוב הוסב שם הקיבוץ לגבעת- חיים .
בשנת 1945. 25 נובמבר במאבק עם שלטון המנדט הבריטי.עוברים חברי הקיבוץ טראומה קשה, חיילי הוד מלכותו פושטים על הקיבוץ בחפשם נשק.נתקלים בהתנגדות גדולה,תושבים רבים באים לעזרת חברי גבעת – חיים. במאבק זה נפצעו 42 חברים ושמונה אנשים נהרגו .שנים עוברות הקיבוץ גדל ומתפתח ומשלב בתוכו חקלאות ותעשיה.נאמנות אין קץ לרעיון הציוני.והנה כרוח רעה שוטפת את החברים,חילוקי דעות בין הנאמנים לדרך מפא"י היא דרך בן -גוריון ואילו חלק אחר נאמן לצד טבנקין הדרך של מפ"מ.בשנת 1952 המתח היגיע לשיאו! יש פילוג בקיבוץ המאוחד,המתח הוא כה רב בין האנשים והפיתרון היחידי שנתקבל
הפרדת כוחות!חברים עוזבים את ביתם ועוברים לבנות בית במקום אחר. וכך עזבו אנשי מפאי את ביתם ובנו קיבוץ אחר הוא גבעת- חיים " איחוד". את בית החרושת גת לא פרקו ושנים רבות מתנהל בית החרושת בשיתוף בין שני הקיבוצים. השכל הישר והכסף גבר על היצר הפוליטי.נזק גדול נגרם לבית הספר,מספר התלמידים בכיתות היה קטן והיה צורך מיידי למצוא פיתרון למלא את מקום התלמידים החסרים.כך יצאה קריאה למלא את הכיתות בקליטת ילדי חוץ.תנועת "המחנות- העולים" בזיקה לקיבוץ- המאוחד התגייסה למשימה . טליה אחותי בת 15 למדה באותה עת בבית ספר לפקידות בחיפה,אחרי שנים התברר כמה עזרו לה לימודי הפקידות וניהול משרד יום אחד היא באה הביתה ומודיעה אני הולכת לקיבוץ!בלי וויכוחים או דיבורים ארזה כמה מבגדיה לקחה איתה מה שראתה לנכון ונסעה לגבעת- חיים , ובבית מהומה רבה! אבא אמר חד משמעית "מחר אני נוסע ומביא אותה הביתה" בלי כל קשר לדעות פוליטיות. ואילו אימי אמרה תנו לה כמה ימים היא תתגעגע תשוב הביתה לבדה טליה לא חזרה הביתה .השתלבה היטב בכיתה המקובצת . כשסיימה את כיתת יב התגייסה לצה"ל שירתה בשריון כסמלת תרבות הלכה עם הגדוד לכל מקום, יש סיפור מהמם איך פגשתי אותה בסיני במבצע קדש 1956 בתום תקופת השרות בצה"ל. טליה חזרה לגבעת-חיים , לא כפי שאימי אמרה ובנתה שם את ביתה חמישים שנה הייתה חברת קיבוץ בגבעת- חיים
תפקידים רבים מילאה טליה בקיבוץ הייתה דבקה בכל נפשה ברוח אהבת הארץ והציונות. במלא מובן המילה נשארה באידיאולוגיה שיתוף ועזרה הדדית.עד יומה האחרון. קיבוץ גבעת- חיים אימץ את קיבוץ ייטב שעלה להתיישבות מעל יריחו. טליה קיבלה על עצמה את תפקיד הגזברות וכן השתלבה עם הצעירים ולימדה אותם מה זה קיבוץ.אני מאד שקשקתי כשהייתה נוסעת לבדה לירושלים ועוצרת ביריחו נכנסת למסעדה להתרענן מעט.שנים רבות הייתה רכזת קורסים במדרשת רופין. ונכחותה הורגשה בארגון ואחריות על הרבה השתלמויות.בקורסים שהיא רכזה הנהיגה בחינות ומשטר לימודים מחייב,הייתה אומרת אם באתם ללמוד תלמדו ואל תתפרפרו בנתניה.כשסיימה את עבודתה ברופין רכזה את ענף המבוגרים בקיבוץ וכהרגלה לעשות את הדברים הכי טוב שמרה על זכויות המבוגרים בכל משמר,שיקבלו כל המגיע להם! ארגנה טיול למבוגרים לירדן, את שיירת הזקנים בפטרה זוכרים לה היטב,יום אחד חזרה מבילוי עם חברתה ואמרה שהיא מרגישה לא טוב. בבדיקה התברר שיש לה מחלה ממארת. חמישים שנה הייתה חברת קיבוץ בגבעת- חיים. ב- 2002. 3.12 לאחר מחלה קשה טליה נפטרה ,ונולדה לחיי נצח. השאירה אחריה משפחה יפה שני בנים , גיל בועז. שתי כלות וחמישה נכדים. אחרי ההלוויה אמר לי בן אהרון "שמע מוטקה גבעת- חיים בלי טליה זו לא אותה גבעת- חיים ".
יהי זכרה ברוך.
האח מוטקה.