למשה, אשר עכשיו בין הסופרים ייספר! מיד, כשהודעת לנו על הוצאת ספרך לאור, מיהרנו ורכשנו את "עוֹלָה גּוֹלֶה – גּוֹלָה עוֹלֶה ", מאת משה ברק, ידידנו הותיק.
למקרא הסיפורים והרומנים, כמובן שנזכרנו בנוסטלגיה כשאנו "סוחבים רגל" עדיין מהתנועה, ההכשרה והקיבוץ. קראנו, בעניין רב, על פעילות התנועה בצפון אפריקה, מעשי השליחים מישראל והפעילים בני המקום. התמימות, האמונה, ההסתפקות במועט, הסכנות וההתגברות עליהן והעיקר – התקווה, שעוד יהיה, שעוד יגיע, שעוד יתקיים החזון… בכל אלה חשתי, יחד עם גיבורי הרומן, את בעיותיהם במחנה, במועדון התנועה, בעלייה ובקיבוץ. אני יודע שהתיאורים החיים, הפלסטיים המפורטים מאוד, הם זיכרונות ואסוציאציות שלך, מתוך עבודתך כשליח וכחבר קיבוץ שנים רבות. התרשמתי גם מהכנות ומהנכונות שלך לתאר יחסים בין הנפשות הפועלות, בדרך ביקורתית, לעתים חושפנית, לעתים מנפצת מיתוסים ופרות קדושות, מתוך האידיאה והסיסמה, לעומת היום יום בתנועה, בשליחות ובקיבוץ. קצת "כאב לי"… לקרוא על ג'סטות נבזיות ועל אכזבות של הנשים והגברים בציפיות שלהם, האחד ממשנהו. אך זהו יתרונו של הסופר ורשותו ואולי אף חובתו ליושר אינטלקטואלי לתאר, בכנות, את הקשרים בין האנשים, שלא תמיד רק חיוביים ו"מתוקים". בסך הכל, נראה שאתה אוהב את הדמויות שיצרת והם, האמיתיים והבדיוניים, שהיו מעורבים בחייך –
רבי הפעילות והעניין, גם השפיעו והיוו מקור לספר ביכורים, מעניין זה. תודה על השקדנות ואורך הנשימה שלך והערכה רבה להשקעה וההעזה.
עלה והצלח,
יואב הכרמלי וגם עדינה