העברה מספרו של פרופסור יהודה לפידות : " האצ'ל בחיפה האדומה ".
ביום חמישי, 2 בינואר 1947, יצאו 10 לוחמים לתקוף את מחנה הצבא ליד קריית-חיים, במטרה להעלות באש מספר רב ככל האפשר של כלי רכב צבאיים. הלוחמים נחלקו לשלוש חוליות: האחת נועדה לתקוף את השער הראשון של המחנה והשנייה נועדה לתקוף את השער השני. חוליה שלישית הייתה במכונית עם הלהביור. ליד ההגה ישב משה לוי ("יריב") ומאחור היו חיים וייספיש ויעקב חזן, שאמורים היו להפעיל את הלהביור. בנוסף לשלוש החוליות, נשלח משה בן-בסט להניח מוקש על הדרך המקשרת בין קריית-חיים ומחנה קורדאני, וזאת כדי למנוע זרימה של תגבורת בריטית למקום הפעולה. המכונית נסעה ליד הגדר, קרוב ככל האפשר אל המכוניות שחנו במחנה. את אשר אירע אחר-כך מספר חיים וייספיש: 8כיוונתי את הלהביור אל המכונית הראשונה ולחצתי על ההדק. פתאום נפלה טיפת אש על הרצפה וכל המכונית שלנו התלקחה. (מאוחר יותר התברר כי בשעה שהלהביור הועמס על המכונית, ההברגה של אחד המכלים לא הייתה סגורה היטב והייתה נזילה של דלק, וכתוצאה מכך נספגו הצמר והסמרטוטים בדלק). הספקתי לזרוק את הידית ושנינו קפצנו החוצה. הבטלדרס שלי עלה באש ונכוויתי בפנים. יעקב חזן חברי נכווה בידיו. התגלגלנו על האדמה והצלחנו לכבות את האש שאחזה בבגדים. נסוגונו לאחור ואמרנו ליתר החוליות שיתפזרו. צעדנו לעבר קריית מוצקין, שם קיבלנו טיפול מרופא שהיה אוהד הארגון. בדרכנו שמענו התפוצצות וראינו חלקים מהמכונית עפים באוויר והיינו משוכנעים ש"יריב" נהרג. בשעה ששני הבחורים קפצו מן המכונית, המשיך משה לוי ("יריב") בנסיעה: 29לפתע הבחנתי בלהבה הבוקעת מאחורי. נוכחתי לדעת שהאש אוחזת במכוניתנו. המשכתי לנסוע לאט, כשמחשבותיי נתונות לשני הלוחמים היושבים מאחור. לא רציתי לסכן אותם, לכן החלטתי להתרחק מהמקום כדי להורידם במקום בטוח יותר. גם המחשבה, שהאש תאחז בארגז המכונית ולבטח תפוצץ את רימוני היד ובלוני הדלק, הדאיגה אותי מאוד. הלהבה על המכונית כבר הייתה גדולה מאוד והאירה את כל הסביבה כבאור יום. לפתע פרצה אש חזקה מתחת לרגלי ועד מהרה אחזה במכנסיי, ומשלא יכולתי לשאת את החום הנורא, קפצתי מהמכונית וצעקתי בקול גדול לחברי לנטוש את המכונית ולברוח. רצתי כמה מטרים והסתתרתי מאחורי גדר אבנים, ממתין להתפוצצות שתבוא. לא ראיתי איש מחבריי קופץ אחריי, והייתי משוכנע כי הם נשרפו חיים בתוך המכונית. לפתע אירעה התפוצצו אדירה שהעיפה את המכונית באוויר. למחרת היום נפגשו בחיפה שלושת חברי החולייה שהיו במכונית, ולאחר שהתחבקו, סיפר כל אחד את חוויותיו. בפעולה השתתפו גם הלוחמים הבאים: אהרון "השד", פנחס בל, מרדכי מזרחי, ישראל הדני, חיים וייספיש, יעקב חזן, משה לוי, משה בן-בסט ועוד שני לוחמים.
חיילים במחנה צבאי בריטי. העברה מ" הבית לצילום ". באדיבות נדב מן , ביתמונה.
אלי רביד , ליישי:
הפעולה הצבאית של האצ'ל המתוארת כאן הייתה בלילה 2.1.1947. חוליה אחת ,המכונה כאן כחוליה הראשונה ,התמקמה בחצר הבית שלנו {רחוב ט מספר 2 פינת רחוב כ' ,היום רחוב בילינסון 2 פינת רחוב בן צבי }ותקפה את עמדת המקלע ושער הכניסה הראשי למחנה הבריטי. { השער המזרחי , הקרוב יותר לבניין המשטרה , היום "משטרת זבולון ".} היו חילופי אש עזים .סימני פגיעות הכדורים מאש החיילם הבריטיים נותרו על קיר ביתנו שנים רבות. איש מבני משפחתנו לא נפגע. הייתי אז ילד בן 9 וזו הייתה טבילת האש הראשונה שלי בפלשתינה א'י ,כשנה וחצי לפני הקמת המדינה.