קו קואופרטיב התחבורה " אגד " לעין גדי.

העברה מארכיון " אגד " .

• אגד כרגיל הייתה החלוצה ביצירת הקשר התחבורתי הסדיר (אחת לשבוע) עם הישוב המבודד עין גדי בשנת 1959 – אבל הנסיעה מתל אביב נמשכה 5.5 שעות וחייבה החלפת אוטובוס בבאר שבע: הליילנד "המעודן" של אז התקשה לעמוד במשימה והנוסעים הועברו בבאר שבע לג'י.אמ.סי קשוח בעל כושר עבירות בדרך העפר המשובשת. בשנים הראשונות נאסר על אוטובוסים של אגד להגיע לישוב ונהג שנקט יוזמה אישית וניסה בכל זאת להגיע לעין גדי – נתקע עם האוטובוס בדרך… והיום: תוך 3 שעות מגיעים מתל אביב למעיינות עין גדי דרך כביש 6 באוטובוס חדיש ונוח ומירושלים מגיעים לעין גדי תוך פחות משעתיים..

מאת צביקה וינשטוק ובני ברק.{ העברה מארכיון " אגד " }

לפני 60 שנה בדיוק בחודש אפריל 1959 חנכה אגד (איך לא…) את קו השירות הסדיר שחיבר את קיבוץ עין גדי, אז ישוב מבודד ומבודד שהוקם לחופו של ים המלח – לציביליזציה. קיבוץ עין גדי עלה לקרקע כהיאחזות נח"ל שש שנים קודם לכן, בשנת 1953. למי שאינו מכיר ויודע ואין כיום רבים כאלה – עין גדי שוכנת צפונית לסדום, סמוך מאוד לגבול עם ירדן שעבר במקום לאחר חתימת הסכמי שביתת הנשק בסיומה של מלחמת העצמאות. אל היישוב שהוקם בנקודה מבודדת נסללה "דרך" אלא שהיא אפשרה להגיע ליישוב רק באמצעות קומנדקרים שהיוו את הקשר היבשתי היחיד עם סדום ועין גדי. מאוחר יותר התפתח קשר לנקודה המבודדת הזאת גם דרך ים המלח. בעת הקמת היישוב, בשנת 1953 ניתנה הוראה באגד שאסור להיכנס עם אוטובוס לכיוון הישוב החדש עקב תנאי השטח הקשים. אבל היו מבין חברי אגד, שהיו ידועים בעיקשותם – וכך באחת הנסיעות לאזור החליט נהג אגד על דעת עצמו – לשבור את האיסור ולהעלות גם את עין גדי- הישוב שזה עתה הוקם- על המפה של אגד. ההצלחה הייתה בשיעור של 50 אחוז בלבד: האוטובוס אמנם הצליח להגיע לישוב, אבל בדרך חזרה – שוד ושבר: האוטובוס שקע בחול והיה צורך לחלצו בעזרת משאית גרר…. במהלך השנים תוקנה הדרך לא דרך הזו ולמקום החלו להגיע מטיילים באוטובוסים של אגד והמקשר – אבל רק בנסיעות מיוחדות שיעדן היה מצדה ומעיינות עין גדי. בשנת 1956 אוזרחה היאחזות הנח"ל בעין גדי והפכה ליישוב קבע. המקום החל להתפתח כשתיירים ומטיילים, בעיקר חברי תנועות הנוער החלו לפקוד את המקומות שנחשבו למרוחקים ממרכז הארץ במיוחד את מצדה שהייתה סמל לגבורה היהודית בתקופת בית שני. דרך העפר מסדום לעין גדי שאורכה 48 ק"מ.הביקוש לתחבורה ציבורית סדירה למקום הלך וגבר ובמהלך שנת 1958 החלה המועצה האזורית תמר בסלילת דרך עפר שאורכה 48 קילומטרים מסדום לעין גדי. מיד עם סיום סלילת הדרך הזו, לקראת סוף אותה שנה החלה אגד לבצע נסיעות מבחן בקו חדש לעין גדי. הקו פעל אחת לשבוע ויצא מתל אביב לעין גדי וחזרה.

חוזרים לג'י.אמ.סי

נסיעות המבחן הוכיחו שיש הצדקה לקיומו של קו סדיר לעין גדי ובחודש אפריל 1959 נחנך הקו הסדיר לעין גדי בטקס מכובד שנערך במקום. לנסיעת הבכורה הוזמנו גם עיתונאים וצלמים. האוטובוס שחנך את הקו היה ליילנד מארק 2 חדש שאמור היה להיות האוטובוס שיפעל בקו הזה. אבל מהר מאוד התברר לצוות הטכני של אגד כי למרות שדרך העפר הורחבה לקראת הפעלת הקו באמצעות אוטובוסים מודרניים – הליילנד מארק 2 שמנועו היה ממוקם במרכז השילדה – לא התאים למשימה.

צביקה וינשטוק מנהל הארכיון ההיסטורי של אגד וכותב כתבה זו מצא בארכיון התייחסות של מזכירות אגד באותם ימים לנושא הפעלת הקו באוטובוסים מסוג ליילנד מארק 2 "מאחר שהדרך הזאת ליישוב אינה במצב תקין" נאמר בישיבת מזכירות אגד חודש לאחר חנוכת הקו, "הוחלט להטיל על אגף התנועה ואגף המשק לבדוק ולהחליט סופית בדבר הנסיעות באוטובוסים חדישים בקו הנ"ל"….

ואכן בסוף חודש מאי 1959 הוחלט להפסיק את הנסיעות לעין גדי ומצדה באוטובוסים חדישים ולהמשיך ולנסוע בקו הזה באוטובוס מסוג גי אם סי. בארכיון ההיסטורי לא מצוין מתי חודשה הפעלה סדירה של אוטובוסים חדישים ויתכן שזה נעשה רק בשנת 1962 לאחר שדרך העפר זכתה לריבוד של אספלט.

באותם ימים החלו לפעול קווי שירות נוספים שיצאו מתל אביב ומירושלים לסדום ומבאר שבע לסדום ובמהלך השנים כשהמקום החל להתפתח תדירות האוטובוס בקווי השירות השתפרה.

הדחיפה העיקרית לפיתוח קווי התחבורה הציבורית לעין גדי וסדום באה בעקבות מלחמת ששת הימים. עד אז ניתן היה להגיע לסדום ולעין גדי רק מכיוון ערד. אבל אחרי המלחמה נסלל כביש חדש מירושלים לאורך חופו המערבי של ים המלח והוא חיבר בין עין פשחה לעין גדי. הכביש הזה נחנך בשנת 1968 והוא קיצר משמעותית את משך הנסיעה ממרכז הארץ לעין גדי.

מחליפים את הליילנד בג'י.אמ.סי

אחד מנהגי האוטובוס שהסיע את העיתונאים לטכס חנוכת הקו באוטובוס ליילנד מארק 2 היה חבר האגודה באותם ימים ארמנדו סבאג שהחל את עבודתו בסניף אגד בראשון לציון בשנת 1956.
ארמנדו נבחר לביצוע המשימה משום שהכיר היטב את האזור: "לפני שהתחלתי לעבוד באגד הייתי נהג משאיות בדרכי המדבר של חברת ההובלות "טיטניק", סיפר ארמנדו. "הנסיעה באוטובוס לא הזכירה במאומה את הקשיים שאותם חוויתי כשעבדתי לפני כניסתי לאגד בחברת ההובלה שהסיעה מטענים לסדום ולאילת. באותם ימים הדרך לסדום ועין גדי לא הייתה סלולה וזה אילץ אותנו לנסוע קרוב מאוד לשפת הים עם שני צמיגים שהיו נוגעים במים ושניים על היבשה. ככה הצלחנו להגיע ליישוב… תמיד נסענו בקבוצות של ארבע משאיות על מנת שנוכל לעזור אחד לשני להתגבר על תלאות הדרך שעיקרם היה פיצוצי צמיגים. ביציאה לנסיעות הארוכות האלה הצטיידנו בחלקי צמיגים למקרה של פנצ'ר בדרך, וכאלה היו הרבה… לכן הנסיעה ארכה שלושה ימים בהלוך ושלושה ימים בחזור. פיתחנו אומנות של תיקון תקרים באמצעות חלקי הצמיגים שבהם הצטיידנו: היינו מחברים למקום הפיצוץ באמצעות אומים וברגים את חלקי הצמיגים, כל זאת לאחר שהחלפנו את האבוב. את הצמיגים ניפחנו באמצעות המדחס של המשאית".

ארמנדו מספר שלאחר תקופה בסניף ראשון לציון הוא עבר לעבוד בסניף אגד בבאר שבע. "כשהחלו נסיעות מבחן לקיבוץ עין גדי יצא לי לנסוע למקום, היינו מבצעים את הנסיעה באוטובוס ג'י.אמ.סי שהיה גבוה ובעל יכולת עבירות טובה בגלל מיקום המנוע. לטכס חנוכת הקו שבו השתתפתי נסענו באוטובוס מארק 2 אבל מהר מאוד הבנו שרק הג'י.אמ.סי יכול לנסוע בדרך הקשה הזו.

כשחנכו את הקו מתל אביב לעין גדי היה האוטובוס יוצא כל יום שישי בשעה 12.00 מתל אביב ומגיע לבאר שבע. שם היו הנוסעים יורדים מהליילנד ועוברים לג'י.אמ.סי שבו נהגתי. הייתי יוצא בשעה 14.00 מהתחנה בבאר שבע ונוסע לכיוון סדום וממשיך בדרך העפר עד לקיבוץ עין גדי – נסיעה שנמשכה בדרך כלל, אם לא היו תקלות, כשלוש וחצי שעות. הייתי מגיע לקיבוץ ונשאר יחד עם האוטובוס עד יום ראשון בבוקר. שעת היציאה הייתה 06.00 . היינו נוסעים שוב לבאר שבע מחליפים אוטובוס – וממשיכים לתל אביב.

במהלך התקופה שופרה תדירות הנסיעות בקו ובשנת 1962 ולאחר שהדרך רובדה באספלט – הוכנסו לשימוש בקו אוטובוסים מודרניים יותר ואם היו חסימות ועיכובים הם נבעו בדרך כלל משיטפונות והצפות בנחלים בחודשי החורף שסחפו אבנים ובוץ לכביש בדרכם לים המלח.

תגובה של יגאל ברק ל" ארכיון אגד ". 15.3.2024

בוקר טוב,

תיקון קטן לארכיון אגד.

בכתבה מצוין שהכביש מעין פשחה לעין גדי נחנך ב 1968. בין 1968 ל 1969הייתי כבר בשל"ת בקיבוץ גזר. לאחד מביקורי בעין גדי, אחי מנו סידר לי טרמפ בדרכי לירושלים בסירה של דני אפיק שהיה המדריך בהיאחזות בקליה והסירה שימשה אותו לנסיעות בים המלח מעין גדי לקליה וחזרה. במרץ 1970 עברתי לדגניה ב'. יום אחד החלטנו לנסוע לעין גדי דרך התוואי החדש מקליה לעין גדי , שאותו פרץ בין היתר גדי חופש עם ה D8 של עין גדי. התוואי עדיין היה סגור לתנועת מכוניות. .{ שכנתנו ירדן עוד הייתה אז פת"חלנד. עד שגורשו בספטמבר 70.} הדוד של רוני אשתי ,היה אז קצין הנדסה בבקעה. אל"מ יצחק זייד ז"ל ודרכו קיבלנו אישור לעבור בתוואי שעדיין לא רופד באספלט, מעין פשחה לעין גדי.

שבת שלום, יגאל ברק.