שלמה חברי הטוב
למה נעלמת טרם הזמן. אהבנו אותך.
היית במלא כוחך, לא פחות מהיום בו הכרתי אותך לפני 56 שנים.
למדתי ממך המון, במיוחד צילום, בגיל 22 בערך בנית אז מעבדה לצילום ופיתוח, בעידן הפילמים. לימדת אותי את כל רזי הצילום. נסענו למקומות רבים ברחבי הארץ וצילמת בשחור- לבן המון תמונות שפיתחת בעצמך. הצילום היה אהבת חייך. פיתחת שיטה לצילום תקריבים. והיית מקפיד על האיכות ועל החדות, היופי והאסתטיקה. אנשים העריכו את עבודותיך.
רק לפני חודש שלחת אלי צילום פרופיל שלי שצילמת לפני 54 שנה. זה האימייל האחרון שקיבלתי ממך.
דהרנו על קטנועים בכל מקום בארץ ואפילו הגענו בנסיעה רצופה לעין גדי דרך סדום. לא הייתה דרך אחרת אז. תכננו לחזור על מבצע זה אבל זה לא יצא לפועל. רק התמונות שצילמת מחזקות את הזיכרון הרופף עקב מרחק הזמן והגיל. זה היה מסע מרתק של שלושה חברה על קטנועים שהעזו והגיעו לעין גדי המבודדת ורחצו בים המלח ועלו למצדה טרם הזריחה בדרך 'שביל הנחש' המשובש. התמונות שצילמת נשארו כעדות לחברות העמוקה והיפה ביננו.
שלמה אהבת את המדינה. אהבת כל עמק , כל שביל, כל רגב. והפרחים כמובן אותם צילמת וצילמת בכל הזויות.
אהבת את הים. חתרנו יחד בקישון הצלול עד שזוהם. זהו הזיכרון הטוב ביותר שלי – החתירה בקישון. ואז עברת לשוט בסירת מפרש שקנית. עזרתי לך בבניית מנשא לסירה אל הים. סיפרת לי שיום אחד נתקעת במפרץ במצב 'שטיל' , ללא רוח והיה צורך לגרור אותך. שרדת.
בעל מקצוע מעולה היית ולא הייתה בעיה שלא מצאת פתרון לה. עזרת לאנשים רבים עם כל נשמתך. הייתה לך נפש אצילה שדאגה לחברים, לשכנים ולהורים. לא היה מקצוע שלא ידעת והתמחית בו עשית את הנדרש בדייקנות רבה ובאמינות, לשביעות רצון המבקשים שהיו מלאי תשבחות. ואפילו ידעת להציל חיים וישנם שחבים חייהם לך.
עברת הרבה תהפוכות בחיים אבל הקשר ביננו תמיד נשאר כי הקשר היה אמיתי וכל סודותיך וסודותיי החליפו דואר.
יחד יצאנו חבורת צעירים וצעירות. טיילנו כחבורת אופנועים וקטנועים והצטלמנו. רקדנו ושרנו במסיבות בבתים. (לא היו פאבים ודיסקוטקים אז) כעשרים זוגות היינו. אהבת מוזיקה קלאסית והיה לך טייפרקורדר שהרקיד אותנו כל יום שישי. עד שכולם התחתנו. אבל אנו נשארנו חברים ונפגשנו לעיתים קרובות.
היה לנו טוב איתך והנה הלכת מבלי שוב. לא נשכח אותך.
תנוח על משכבך בשלום.
מחברך העצוב
שלמה טוכמן