לישראלה שלנו
דופק המונה
ישראלה חוגגת
שישים ושמונה.
מאז שיר הרעות
עברו שישים ושמונה
שנות עצמאות
בתוכם מקופלים
מאורעות של דמעה
ולעיתים אירועים
של תרועה ורינה.
ישראלה היא אמא
אוהבת ללא חת
וכולנו יודעים
שאמא יש רק אחת.
זו לא אימרה נלוזה
תשאלו את אנשי
הגולן ועוטף עזה
תשאלו את תושבי
הערבה הגליל ועשרת
איך היא
על בניה
אינה מוותרת.
ישראלה בחגה
טרודה במעשים
בחידון התנ"ך
הר הרצל והטכסים
ואם ירצה האל
היא תעניק לזוכים
את פרס ישראל
והחגיגות ברצף
ופטישי האוויר
ובקבוקי הקצף
והבמות בעיר
והזיקוקים בשמים
בצבעם הבולט
והכחול והלבן
שבכל שולט
והמגן דוד
על כל תורן וגג
ישראלה שלנו
יש לך יום יום חג.
והכל מאוחדים
ומסכימים עם כולם
אלי אלי
שלא יגמר לעולם
שלא יגמר
עד סוף הדורות
כי זאת ארצנו
ארץ האבות
ושישראלה תמשיך
להיות איתנה וזוהרת
כי אין לנו ארץ אחרת
ארץ בה נולדנו
ארץ בה נחיה
יהיה מה שיהיה
חג עצמאות
שמח עד בלי די
עם ישראל נושם וחי.
כתב יוסי וולך
11.05.2016