בתמונות: פרופ' דב אהרונוב, דן תיכון, דר' גלעד ויינגרטן, סבי אביבי, גליל גלסברג, לאה לייטנר, גידי בר, בני סבג, ירוחם ביסקר,
אריה מורגנשטרן, תת אלוף (מיל) עמוס גלבוע, זאב מגן, אילנה וראובן ברוג, אריק כץ ועוד למי שיזהה…
ביום רביעי 25 במרץ בשעה 09:00 התכנסו ב"חוף נאות" בקרית חיים, בפרלמנט החוף, אצל "דודה שמחה", עשרות מחבריו של אורי,לציין "שנה בלי אורי". המפגש אורגן ע"י זאב מגן ואלמנתו של אורי, לאה. נשאו דברים לזכרו פרופ' דב אהרונוב, דר' גלעד ויינגרטן, תת אלוף (מיל) עמוס גלבוע, דן תיכון, גליל גלסברג, אריק כץ ועוד…
בהמשך הדברים שנשאתי לזכרו.
אריק כץ
לפני שנה נפרדנו מאורי. הבשורה המרה פשטה כמו רעם. ים של דמעות. מטר. סופה. הלם. סר החן. אבד הנועם. הם בכו אותו. כולם. הוא היה למשפחתו משען ודלת. אי זרוע אהבה. כמו נתיב לצדק. כמו תמרור לשלום. כמו שלט אל הדרך הטובה. הגל שבזרם. האור שמכוון הפנס. ורק לפני זמן קצר, נדם לבו. כשאורי במיטבו, צעיר, נאה, בריא, יצירתי, מעודכן, משתף. מתחבר. איש של חברים, איש משפחה. אוהב. כותב, מספר. קרית חשמל, חברת חשמל, עיתונאי ספורט, הפרלמנט של לייטנר, האתר של בני קרית חיים, החברים של פעם מחבק"ח. הבנדה. הקטנים והגדולים. והגעגוע לאורי רווי ברסיסים של כעס, בשאריות של עצב. ונותרו שברים של אהבה ורק מוות אחד שלם. וחיים שלמים לספר. שחלקם, תועדו בכתיבתו של אורי באתר ובכתיבה של החברים… והמוות קטע הכול. המוות שהוא הג'וקר בעולם החיים. המנצח שאין לו מתחרים. שאין מי שיעמוד מולו, שאין מי שידע איך לספוג את המכה. מוות שהוא לא מוחשי. שהוא בלתי נתפס. וכן…נתגעגע. לשכל הישר של אורי ולחוכמת הלב. לרכות האין סופית ולשקט שמייצב כל סופה. לנחישות ולעדינות ולתבונה העמוקה. להיותו אדם פשוט ומפוכח. להיותו אדם שהיה לו האומץ להיות הוא עצמו. בכל מצב. אורי ידע גם להתגונן, להתעקש ולשמור על נפשו מפני פיתויי הכוח והחשיבה הפשטנית. מפני ההשחתה שיש בציניות. מפנייי גסות הלב והזלזול באדם.
והשנה שחלפה לא מקהה את הכאב והמועקה עדיין מחלחלת בלב הדואב של בני המשפחה והחברים.
וכך נזכור אותו. את אורי שהיה. זה אורי שנשאר. זה אורי שיישאר. תמיד.
25.03.2015 אריק כץ