ההלוויה תתקיים ביום ג' ה- 25.07.17, בשעה 17.30, בית עלמין קיבוץ נחשון. יושבים שבעה ברחוב גואטמלה 19, דירה 7, ירושלים
לזכר > יצחק רועה (רויך)
מויקיפדיה:
רועה גדל בקריית חיים. שירת ככתב בירחון הצבאי "במחנה נח"ל". לאחר מכן הצטרף לחברי גרעין הנח"ל בקיבוץ אלומות. ב-1965 נישא ועזב את הקיבוץ. הוא עבר לירושלים ולמד ספרות באוניברסיטה העברית.
ב–1967 התקבל לעבודה בקול ישראל. ב–1969 החל להגיש את "בחצי היום". באפריל 1971 מונה למנהל מחלקת ענייני היום בקול ישראל[1], אולם בסוף השנה התפטר[2]. בשנת 1979 היה מגיש החדשות כמעט חצות[3]. בשנת 1974 נסע לארצות הברית ללמוד תקשורת באוניברסיטת קולומביה. כשחזר הגיש מספר תוכניות בטלוויזיה הישראלית.
רועה פרש מרשות השידור לטובת האקדמיה והפך להיות חוקר תקשורת באוניברסיטה העברית[4]. ב–1982 השלים את הדוקטורט. בעבודתו האקדמית חקר את שפת החדשות ואת הזיקה המורכבת שלה למציאות שהיא מבקשת לתאר. כמו כן חקר את ההבדלים בין סוגי העיתונות השונים.
באוקטובר 1982 שב לרדיו, להגשת בחצי היום שלוש פעמים בשבוע[5]. בינואר 1986 החליף לזמן מה את אלכס אנסקי בהגשת 707 בגלי צה"ל[6]. בתחילת 1987, לאחר שסורבה בקשתו להגיש בטלוויזיה, סירב להגיש את יומן היום הזה ברדיו[7]. בעקבות זאת, הודח מהגשת היום הזה ברדיו[8].
ספרו "אחרת על תקשורת" פורסם ב–1993, בהוצאת רכס.
ב–2004 פרש מהאקדמיה. ב-2008 יצאה לכבודו אסופת המאמרים "סיקור כסיפור: מבטים על שיח התקשורת בישראל", בעריכת מוטי נייגר, מנחם בלונדהיים ותמר ליבס, בהוצאת מאגנס ומכון סמארט, האוניברסיטה העברית.
רועה היה נשוי למרים ואב לשלושה בנים. בנו, יואב, הוא מפיק סרטים
אלי פטישי על יצחק רועה ז"ל צער רב מילא את לבי עם קבלת ההודעה על פטירתו של יצחק רועה (רויך). יצחק ואני נולדנו באותה שנה וגרנו שנינו בקרית חיים. למדנו בשני בתי ספר יסודיים ולכן הכרנו אחד את השני עם הצטרפותנו לתנועת הנוער העובד. מאז לא נפרדנו וכאשר אומרים יצחק רועה עולה דמותו עם חיוכו הביישני. הערצתי את אופן הגשת התכנית בחצי היום על ידו ובראשית שנת 1973 הגעתי לאחר תיאום מוקדם עמו לאולפן הרדיו בשעת שידור התכנית וישבתי לידו באולפן כולי נרגש. מובן שבזמן שידור השירים שוחחנו רבות. ראיתיו בפעם האחרונה לפני כ- 10 שנים כשהמחלה הארורה כבר פגעה בו וממש נחנקתי מצער. אין מילים בפי לנחם את אשתו מרים וילדיו