כל השוואה בין דמיון למציאות
או להפך היא מקרית בהחלט.
אי שם בערבה
הייתה אורווה
בה חי לו סוס
שללא היסוס
ובלי שוט
התחיל לשלוט
על כל הסוסים
ללא היסוסים
אותם מלטף
והחוק מכופף
וחושב כאדם
שהעתיד בנדל"ן.
ולסוסים הבטיח
שהאורווה ישביח
ובשינוי חוקים
היא תהפוך
מחדר אחד
לאלף חדרים.
ולסוסים הייתה
עדנה חלומית
וחלקם דהרו
לסוסיאדה העולמית.
והבוס לא עמד
בלחצים בעבודה
והחליט לקלוט
ללשכתו מזכירה
והפקיד בידה
דבר מבוקש
את מי מהסוסים
תאכיל תבן
ואת מי קש
ושראתה שהבוס
כלל לא "צדיק"
התחילה את
שיחותיו להקליט.
היא חשבה
שאם יפרוץ
ביניהם ויכוח
זה יוכל לשמש
כקלף למיקוח.
ויום אחד הגיע צו
ששינה את המצב
ובחלוף הזמן
במקום מתוזמן
התייצב סוס
שהחסיר פעימה
ואמר שהוא
מוכן להיות
עד מדינה.
והבוס שראה
שמצבו מחמיר
החליט את
מזכירתו להפקיר.
אך הוא לא ידע
פרט מוחלט
שהכל מוקלט
ונערך רישום
והוגש אישום
והוקרא פסק דין
מחמיר לא עדין
שגילה על כל סוס
מה אכל מהאבוס.
והסוסים מבינים
שהכל מחוסל
ומקווים להיאחז
בפרסת המזל.
הם קולטים
רק עכשיו
זה לא יאומן
מהו גודל החורבן
מהו גודל הקורבן
איך הם לא חזו
את בוא המצר
איך לא ראו
שפתיל קצר
מופעל נגד
בוס מופתע והמום
שמתחיל לחוות
את קולות הבום.
מסקנה,
חומר נפץ אנושי
יכול לבוא לידי ביטוי
בכל מצב ובכל עיתוי.
כתב יוסי וולך
8.4.2014