21 ינואר 2016
בן רמת יוחנן, הגיע לנחל עוז בשנת 1953, כאחד ממתנדבי התנועה הקיבוצית שבאו לעזור לקיבוצים החדשים. היכרותי הראשונה עם גדי הייתה בעבודתנו המשותפת בפלחה,הבחור הנאה והחסון, בעל החיוך הביישני, שבה את לבי בשיחות הרבות שקיימנו בדרך הפשוטה שבה סגר את שקי השעורה והעמיסם על העגלה. גדי התגייס לצנחנים . בשנת 1954 הוא יצא עם חוליית חיליים למשימה ביטחונית בגבול הסורי. החוליה נתפסה ונשבתה על ידי הסורים. הפרשה התפרסמה מאד בעקבות הפתק שנימצא אצל אורי אילן ז"ל שכתב " לא בגדתי" .לאחר שחרורו, נפגשתי עימו באוניברסיטת תל-אביב, שבה השתלב בהוראת השפה הערבית המדוברת אותה למד על בורייה בשבי. במסגרת פגישותינו , הוא סיפר כי הוא מתעתד להתגייס ולשרת במודיעין הצבאי. ואכן, נודע לי כי הוא הצליח בשליחויותיו המודיעיניות. הוא המשיך חלקית בלימודיו לקראת קבלת הדוקטורט. עם הזמן פנה לתחום חדש ונוסף הקשור בהתעמלות ובפעילות גופנית. גדי ניחן בתבונה רבה וניגלה כאיש אשכולות בתחומים רבים ובהם צילום.צילומים המרהיבים פורסמו במסגרות שונות. השאיר אחריו את אשתו עוזה ושלושה ילדים. וכדברי הפסוק הערבי:
" המשאיר אחריו צאצאים, לא מת"
יהי זכרו ברוך.
אורי פלטי