יושב מול פיסלו של דוד בן-גוריון
לכתוב לו שיר, הייתי רוצה
לא בגלל חבורת שקרנים מושחתים שעכשיו בשלטון
לעזאזל עם המוזה, נעלמה השכינה, וזה לא יוצא.
ניצב בכניסה לבית החולים
ראש הברונזה שחור, נוקשה מכוסה תלתלים
ד"ר סברי וד"ר עופר בי מטפלים
בבית החולים, שורר דו קיום בין שני העמים.
האחיות, הרופאים, מאוד מסורים
מעדן אנטיביוטי, הכינו, לחיידקים עמידים.
ממתין בסבלנות לתוצאות ה"תרבית"
בדיקת ה"ביאופסיה", למזלי היא שלילית.
באינפוזיה,אט אט יורדות הטיפות
מתבונן בטיפות, הן זולגות ויורדות,
ממתלה הברזלים יורדים, דמוי נחשים
צינורות שקופים מחוברים לוורידים.
אט אט הטיפות מתמזגות עם הדם
אני לא מרגיש לפתע נרדם.
בחלומי הוא הופיע, דוד בן גוריון
חיבור מעניין של גור ושל יון
יצוק מברונזה, אולי מפלדה
מנהיג אמיתי, זאת לא אגדה
דוד היקר, חלמת על נגב עם הרבה יהודים
"חלומך התגשם"
בעקבותיך הגיעו לנגב צעירים בודדים
והרבה ערבים.
היהודים מעדיפים את העיר תל-אביב
והתנחלויות בשטחים.
הטפת לצדק, תורת הנביאים, לפשטות
דור וחצי אחריך, קיבלנו ים של שחיתות.
היה לנו פעם ראש ממשלה
הגשים החזון והקים מדינה
מנהיג אמיתי, זאת לא אגדה
ראש ממשלה היצוק מפלדה.
תוכו כברו, הסתפק במועט
הטיפות באינפוזיה יורדות די לאט.
מבעד למחט, נמזגות לי לדם
ואני, לפתע מתעיף ונרדם
היה לנו פעם ראש ממש…
מציאות או חלום?
חלום שחור, מעורפל
זוכר רק כמה מילים
יותר אל תשאל :
ראש ממשלה
ממשלה
פרלמנט
רמטכל במיל.
שקרנים
מושחתים
חיידקים
איזוטופים
מוצצי דם
ואני שוב נרדם…
אשר רון (בחמוצקי), בית חולים סורוקה, 11.5.2012