"כל הגן לבש לבן"
השירים :
אלבומי צילום :
אלבום תמונות מחג הביכורים בקריה + מצגת
אלבום תמונות פרחים עם לובן צחור + מצגת
כותנה=הזהב הלבן תמונה מרשת האינטרנט
אלבום תמונות : כל מה שיש בו לבן + מצגת
22.5.07 "חג שבועות"- להלן סיפור אמיתי לגמרי : מאת נילי דיסקין
בכל חג שבועות העלו בבית ספר ארלוזורוב מסכת, על במה שמסביבה היו דוכנים עם סלי הביכורים (אני ממש זוכרת את ריח המלפפונים הקטנים החדשים ). ובמסכת היו שתי "כוהנות גדולות" שרקדו בשמלות לבנות ארוכות עם פסי זהב תפורים בשרוולים המתרחבים ובתחתית השמלה . נדמה לי שגם שראלה(מנחל עוז) מילאה בעבר תפקיד זה , אבל אין ספק שהמיוחדת מכולן הייתה יהודית. היא הייתה בלונדינית טבעית עם צמה ארוכה שביום החג נפרמה לשער בלונדיני מתנפנף. והחוויה של כפות תמרים וירק מכסים את כל סביבת הבמה ויהודית רוקדת – נכנסה לי כנראה חזק ל"מגירות הזכרון" שכן יהודית לא הייתה בת גילי, ולמדה כמה כיתות מעלי, אבל כ-20 שנה מאוחר יותר ,כשבאתי ללדת את בתי הבכורה, היא ניצבה ליד מיטת הלידה שלי ,לידה שנתארכה והייתה קשה למדי. תוך כדי צירים ולאחר שהזדהיתי בפניה ,(וכמובן שהיא לא זכרה אותי כי הרי הקטנים זוכרים את הגדולים ולהיפך – לא , ואני עזבתי את הקריה ילדה בת 13, וקטנה ממנה. מה לה ולי….) ראיתי על החלוק הלבן שלה, חלוקה של אחות ראשית של מחלקת היולדות בבי"ח שיבא- שלט סגול קטן ובו היה כתוב "יהודית בן – עזר". שאלתי, : "מה, בעלך זה אהוד בן עזר שכתב את ה"המחצבה"? (מאז כתב עוד כמה ספרים…..) והיא התחרפנה (היא הבינה שמצב הלידה קשה ואני – לא) ואמרה לי "תגידי, את השתגעת? תלחצי עכשיו, זה לא הזמן לשאלות"! הלידה עברה בהצלחה, דנה בתי כבר התחתנה והיא אפילו "דוקטור" לפסיכולוגיה, אבל האפיזודה הזאת שנמשכה כחוט השני מחגיגות "שבועות" בבי"ס ארלוזורוב- לא נשכחה ממני. והמחשבה שיהודית, "הכוהנת הגדולה של שבועות "- יילדה אותי- קישרה אלי את הקרייה ברגעים קשים ומרגשים. ארץ קטנה , שאנשיה קשורים זה לזה בנימים בלתי נראים אבל מוכרים ומחממי לב, ואחוות קרייתים באשר הם. חג שמח .
נילי דיסקין
מנילי דיסקין: "דיכוטומיה מיותרת"
כשהייתי ילדה בקריית חיים, היה חג הביכורים רובו ככולו חג קציר החיטים והבאת הביכורים, ראשית הפרי, אל בית המקדש. ידענו שהיוכוהנים, ושבני ישראל קטפו, וקצרו את ראשית הפרי ( בקריית חיים של פעם לא היו פירות וירקות כל השנה, ואלו באמת היו מביכוריהם), והביאו אותם לכוהנים הגדולים. נדמה לי שגמגמו לנו גם שזה היה חג מתן תורה. בטקסים, בכל אופן לפי זכרוני, לא היה לזה זכר. כשבגרתי, ועבדתי היכן שעבדתי, נתקלתי להפתעתי בלגלוג קל של חברים וחברות שלמדו בבתי ספר דתיים, ובאו מבתים דתיים, על כך שעיקר החג- דהיינו, מתן התורה לבני ישראל , הוצנע, עד -נעלם, מחגי ה"חילוניים". ברור לי שיש בזה משהו, ושהקריקטורה אתמול בידיעות אחרונות ( משה רבנו יורד מהר סיני עם שני לוחות הברית ואומר לבני ישראל :" הבאתי לכם מתכון של עוגת גבינה פירורים" -) אכן קולע במידה רבה למצב המציאותי שנוצר כאן. חלק מהסיבה לכך הוא הניסיון שהיה בילדותנו של ההורים בקריה ,שרובם היו חלוצים שמרדו בדת וראו אותה כ- "סממן גלותי", ליצור כאן "ישראליחדש". לדעתי הגיע הזמן לאינטגרציה מחודשת. והחזרת "כבוד התורה" למקומו ( עטרה ליושנה – יאמר הש"סניק….). יש לנו תורה נהדרת. רוב העמים התרבותיים קיבלו אותה ( עם שינויים ווריאציות), והחקלאים שלנו, מאז ועד היום אינם "איכרים בורים" כמו חקלאים מסויימים בעמים אחרים, אלא משכילים שיחד עם עבודת האדמה יש להם ידע והשכלה, ולא פלא שהמדינה הקטנה הזאת הפכה "אור לגויים" בכל מה שקשור לשיטות חקלאות מתקדמות. אז גם כקרייתית ותיקה שאוהבת מאד את החג הזה ונזכרת בנוסטלגיה בטקסים הנפלאים של הבאת הביכורים בבית ספר ארלוזורוב – עשיתי עם עצמי אינטגרציה לעניין
"חג מתן תורה", דבר שלא רק שלא גרע, אלא העשיר, והרבה את השמחה בחג היפה הזה. חג – שמח.
נילי דיסקין.