באחד האמשים יצאנו כשגרתנו לביקור אצל דני ונורית ענבר. אנו עושים זאת דרך קבע אחת לשבוע עד עשרה ימים, נהנים לשבת יחד לשוחח להזכיר ולספר האחד לשני כל מיני סיפורים ואירועים מהיום יום שלנו, של ילדנו ושל (איך לא) נכדינו.
כמובן שבדרך הטבע אנחנו מתרפקים לא מעט על סיפורי הנוסטלגיה המפוארים של קריית חיים וכאילו במטה קסמים בכל פגישה שכזו עולים גם סיפורים חדשים. לא פעם חשבתי ושאלתי את עצמי, מה זה, הסיפורים האלו לא נגמרים באיזה שהוא מקום ? והתשובה שנתתי לעצמי היא לא! המאגר הוא כל כך גדול וכל כך עשיר עד כדי כך שכפי הנראה הוא לא יסתיים לעולם!
בהכירם את התמצאותי בנוסטלגיה הקרייתית האהובה עלי במיוחד, הכינו לנו דני ונורית בביקורנו האחרון (בשבוע שעבר) ספק הפתעה ספק "מארב", בפינת השולחן מונח לו ספר שהצבע הכחול שולט בכריכתו ועליה ציור מודרני יפה, "סמטת הצבים" שמו. אני פוזל לעברו ומגלה שמחברו הוא שייקה אלטוביה, הם (דני ונורית) חשים בהתפלאותי הרבה ומצחקקים לעצמם הנה סדרנו אותו!, לקחתי את הספר לידי ובקול רם הפגנתי את ידיעותיי והכרזתי: אני מכיר את האיש, הוא היה גר ברחוב ה' (משה שרת), היה חניך ב"שומר הצעיר", נולד ב-1937 וגדל בקרית חיים חבר קיבוץ נירים וכיום תעשיין המתגורר בירושלים.
אבא שלו היה מנהל נמל חיפה, אחותו תמר למדה עם אחי צ'ימני ומאוחר יותר נישאה לאברהם ארצי, אחיו של ראובן ארצי מורה ההתעמלות המיתולוגי שכמעט כולנו היינו תלמידיו ומשפחתם גרה ברחוב י"א (שבטי ישראל).
תוך התרגשות לא מבוטלת אני מעלעל בדפי הספר ומוצא בכריכתו האחורית סיפור של ילד סקרן חובב טבע, וייצוגי לילדי קרית חיים המחפש תשובות לשאלות הקשורות להתנהגותם של בעלי חיים. ילד שאינו יודע פחד, משוטט בחופשיות בחולות, מטפס על גדרות ועצים, עוקב אחר בעלי חיים ומביא לביתו ציפורים, כלבים, צבים, חרקים ואפילו נחשים מסוגים שונים.
(ציטוט) "יום אחד גיליתי ששני גוזלים שמנמנים וחמודים, שהצמיחו כבר נוצות קטנות, נעלמו. לא האמנתי למראה עיניי, הרי הם עדיין גוזלים שאינם מעופפים. כיצד ייתכן שנעלמו? משהו הבהיל אותם? מישהו נכנס לשובך? אולי גנבו אותם? התעלומה בעינה ואין לי הסבר…"
הגעתי להחלטה שאין מנוס, אני חייב להעמיד בלש שיעקוב אחרי מי שמתנכל לגוזלים שלנו, מעלים אותם כך שאין להם זכר. החלטתי להסתתר ולהשקיף עד ש…" (סוף ציטוט)
כשנרגעתי מעט, הקשבתי לסיפורם של דני ונורית על דרך הגעתו של הספר לידיהם (סיפור נוסטלגי בפני עצמו), באמצעותה של שרי גולן אחותו של אביהו גולן איש קיבוץ להב שנספה בתאונה באפריקה ושמשפחתם גרה בשכנות למשפחת מלצר (לימים ענבר, הוריהם של אלי ז"ל, דני וציקי יבדל"א) ברחוב ט'.
השיחה הנוסטלגית הנרגשת קלחה לה מאליה ואני נזכר שבתחילת שנות האלפיים גם לי היה קשר לשייקה כשבאחת מפעילויותיי הציבוריות הובלתי מהלך של ניסיון לשיפוץ קיני השומר הצעיר והנוע"ל בקרית חיים ופניתי לבוגרי התנועות ברחבי הארץ וגם בחו"ל (ביניהם גם שייקה) במטרה להקים איזה שהוא גוף תומך במטרה לאסוף תרומות וקראנו לו "אגודת ידידי תנועות הנוער בקרית חיים". לאחר כמעט שעתיים של ערב קרייתי עמוס נפרדנו מדני ונורית ופנינו לדרכנו לא לפני שאני מבטיח חגיגית שעוד הערב אני יוצר קשר עם שייקה וכך היה, שוחחתי עם נורית רעייתו (שייקה היה בחו"ל), המכירה ומצויה בנבכי הסיפורים והמעללים של בני קרית חיים, הציעה לי לכתוב לו מייל וכך עשיתי.
אחרי מס' ימים קבלתי את תגובתו הנרגשת של שייקה. והיום יום הולדתו השמונים של אחי צ'ימני (איזה צירוף מקרים!) הייתה לי הפתעה גדולה ומיוחדת קבלתי משייקה את הספר "סמטת הצבים" עם הקדשה אישית מרגשת שלו. אינני מפסיק לעיין בו, קורא פרק עובר למשהו אחר, קורא עוד אחד וכך הלאה והלאה.
אכן המאגר העצום הזה של הנוסטלגיה המיוחדת לקרית חיים הוא בלתי נדלה, הוא כל כך גדול מיוחד ועשיר שלא יסתיים לעולם.
בשמי ואני מאמין שבשמם של קרייתים אותנטיים רבים אני מבקש להודות לשייקה על תרומתו להעשרת המאגר.
הספר הנמצא בחנויות הספרים כתוב וערוך בצורה מרתקת ובמחיר שווה לכל נפש.