שתי אגדות לחג השבועות
האגדות לקוחות מהספרים הדיגיטלים והחינמים "פעם אחת, לפני הרבה שנים…" מאת רות יצחקי ריכטר. ו"שבועות ושבעת המינים בהיבט רב תחומי" מאת רות יצחקי ריכטר וההיסטוריונית ד"ר לאה סגל ז"ל. כל אחת מהאגדות מלווה בהסבר מדעי ותמונות ממחישות שצילם אריה ריכטר ז"ל. מומלץ להורים, לסבים, לסבתאות, ולעובדי הוראה, כגון מורים, מדריכים וגננות, להוריד את הספרים בחינם לטלפון הנייד או לאייפד כדי שיהיו זמינים בכל עת כשרוצים לספר סיפור לילד או להסביר תופעה בעת טיול. הנה הקישורים.
ספר האגדות פעם אחת, לפני הרבה שנים…" 100 אגדות מקוריות הקשורות ללימודי ארץ ישראל שכתבה רותי יצחקי ריכטר
שבועות ושבעת המינים בהיבט רב תחומי מאת רות יצחקי ריכטר ולאה סגל ז"ל.
ומה יוצא לי מזה?
שום דבר, שהרי הספרים ניתנים בחינם ולא יצאו מעולם בדפוס בגלל העלות הגבוהה. אבל אני מקווה ושואפת שהאגדות יהיו חלק מלימודי ארץ ישראל בכיתה ובטיולים. הן מקנות ידע וערכים אנושיים, וככל הנראה היו האמצעי החינוכי הראשון. עוד לפני שלמד האדם לכתוב נוצרו אגדות שסיפר האדם הקדמון לצאצאיו ולחבריו והן מלוות אותנו עד היום.
אנא שתפו .
שבעת המינים
מאת רותי יצחקי ריכטר
כשחנו בני ישראל לרגלי הר נבו הייתה ביניהם גם ילדה קטנה. יפת תואר וחכמה הייתה הילדה, אך צולעת ונכת רגליים, כי מעדה ונפלה מאחד הצוקים כשנדדו בני ישראל ברחבי המדבר. קיבע רופא השבט את השבר ברגלה של הילדה, וציווה עליה לשוב ולצעוד כהרגלה, אך הילדה סירבה למלא את מצוותו, כי ההליכה גרמה לה כאבים עזים. כל היום שכבה הילדה במיטתה ובכתה, ורק כשירדו דמדומי הערב נהגה לעמוד מול פתח האוהל, לזעוק בכאביה ולקלל את האל. שמעו בני ישראל את קללותיה וחפצו להכותה, כי חששו פן יעניש אותם אלוהים בגלל קללותיה. אמר משה להורי הילדה: "הביאו את בתכם לאוהלי והייתה כאחת מבניי ובנותיי, ולא יפגעו בה לרעה האנשים הכועסים." עשו ההורים כמצוות משה והביאו אליו את בתם. מדי ערב יצא משה לטייל עם הילדה, והוא תומך בה ומנסה להכניס אמונה בלבה. הפצירו הכוהנים במשה שיחזיר את הילדה להוריה, כי ידיו מלאות עבודה ואין זמנו פנוי לטפל בה. נזף בהם משה: "כשרעיתי את צאנו של יתרו טיפלתי בכל שה תועה וידעתי כל גדי חולה, ואיך לא אקדיש מזמני לילדה חולה ואומללה זו?" "איך אשמח אותך?" שאלה יום אחד הילדה את משה. "אם את רוצה לשמח אותי, צאי לשוטט בהר כדי שיירפאו רגלייך," ענה משה. אמרה הילדה בלבה: "אעלה בהר ואראה מפסגתו את הארץ המובטחת, ואם יש אל בשמיים, ייתן לי דבר מה מהארץ החדשה כדי להביאו למשה ולשמח אותו." ההר היה גבוה ומתנשא, והילדה צולעת וחלשה. לאט ובכבדות טיפסה בהר השומם כשהיא נעזרת בכפות ידיה ונאחזת בזיזי אבנים חדות. ידיה השרוטות ורגלה השבורה כאבו מאוד, ומדי פעם מעדה הילדה והחליקה במדרון, כי ההר היה עירום וצחיח, וכמעט לא נמצא לה בדל עשב או שבר ענף כדי להיאחז בהם. לפנות ערב, כשקרני שקיעה אחרונות בהקו בזיזי הסלעים הלבנים, הגיעה הילדה הצולעת לפסגה. היא הביטה בנוף הנפלא שנגלה לעיניה ונשימתה נעתקה בהתפעלות. מתחתיה השתרע ים המלח, והשמש השוקעת נשקפה במימיו המתכתיים, מצפון נשפך אל הים נהר הירדן המתפתל לרגלי ההרים, ומצפון-מערב לים השתרעה בקעת יריחו הירוקה, עשירה בשדות תבואה, מטעי תמר וכרמים. הילדה הביטה סביבה ולא מצאה דבר להביאו למשה ולשמח אותו. רק אבנים היו פזורות בין סלעי החול האדמדם ומעט עשבים קמלים צמחו ביניהם. עוד היא עומדת וצופה בנוף המהמם, והנה זוג עיטים ענקיים חג מעל לראשה, וכנפיהם העצומות מסתירים את השמש השוקעת. העיטים דאו לאט באוויר השקט והצלול, ופתאום נחתו לרגלי הילדה בקול שאון רב. העיט האחד הניח לרגליה אלומות חיטה ושעורה ארוכות גבעול ועבות גרגרים, והוסיף עליהם אשכולות תמרים וענבים שנשא בפיו, והעיט השני הניח לפניה ענף תאנה שפירותיו הבשילו, ענף זית מאפיר נושא פירות ורימונים אדומים וגדולים. עוד הילדה משתאה למראה עיניה, והנה נסקו העיטים לשמיים ונעלמו בקצה האופק, ושוב נותרה הילדה לבדה במרחבי ההר השומם. אז ידעה הילדה כי נענה האל לתפילתה, ושלח לה מפירות הארץ החדשה כדי שתביא אותם למשה ותשמח אותו. החושך כבר ירד על הארץ כשחזרה הילדה לאוהל והביאה למשה את הפירות והשיבולים. כשראה משה את פניה הצוהלות, את עיניה המאירות ואת הליכתה המאוששת, פשט חיוך בפניו הקודרות ועיניו אורו. כעבור ימים אחדים מת משה בשנתו וחיוך של שלווה נסוך על פניו, ומקום קבורתו לא נודע עד היום הזה.
המדע שמאחורי האגדה
שבעת המינים
"ואלה שבעת המינים שהתברכה בהם ארצנו: "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון. ארץ שמן ודבש." (ספר דברים ח' 8).שבעת המינים מונים שני צמחים חד שנתיים, החיטה והשעורה, וחמישה עצי פרי, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר. הדבש מרמז לתמר, כי פירותיו מתוקים, ולכן נהגו להכין ממנו דבש תמרים, תמיסה מתוקה ששימשה להמתקת המזון בימי קדם, כשעדיין לא ידעו לייצר סוכר. (גם בימינו מפיקים בעמק הירדן "דבש תמרים" תחת השם המסחרי סילאן).שבעת המינים מופיעים בתנ"ך לפי סדר הבשלתם. יוצאת מכלל זה החיטה, המבשילה אומנם לאחר השעורה, אך נזכרת לפניה, כי היא היוותה את הגידול החקלאי החשוב ביותר. אחריה באו לפי סדר חשיבותם התירוש, מיץ הענבים המופק מהגפן ובתסיסתו יוצר את היין, ושמן הזית, שנקרא גם יצהר ושימש למאכל, לסיכת הגוף, לרפואה ולמאור. ככתוב בספר ויקרא: "דגן תירוש ויצהר" (ויקרא כ"ח 5).כל שבעת המינים פורחים או מבשילים את פירותיהם בתקופה שבין פסח לשבועות. בעונה זו רבה הסכנה ליבולים בגלל רוחות יובש מזרחיות, רוחות מערביות חזקות, יובש הקרקע וגשמים שלא בעתם, ואף-על-פי-כן נבחרו דווקא צמחים אלה לייצג את הברכה שהתברכה בה ארץ ישראל. מדוע? מדוע לא נבחרו, למשל, השקד או אגס הבר, שאף הם גדלים בר בארץ? הסיבה העיקרית היא שכלכלת הארץ התבססה בעיקר על שבעה צמחים אלה, ומהם פותחו זנים שיבולם רב ופירותיהם משובחים. שעורת התבור הנפוצה בארץ היא אֵם השעורה, חיטת הבר שנמצאה על ידי אהרון אהרונסון ליד ראש פינה היא אֵם החיטה, גפן בר אפשר למצוא בתל דן ובחולות פלמחים, תמרים הגדלים בר אפשר למצוא בנגב, בערבה, בבקעת הירדן, בסיני, באזור ים המלח ובעמק המעיינות. יוצא מכלל זה הרימון. מוצאו מפרס, אך גם הוא גדל בארץ ישראל לפחות לפני ארבעת אלפים שנה. גידול שבעת הצמחים האלה היה נוח, כי הם עמידים ביובש ואפשר היה לגדל אותם בחקלאות בעל, כלומר ללא השקיה. זנים מתורבתים נוטים לאבד את עמידותם למחלות, אך ככל הנראה התקיימה בטבע הכלאה חוזרת עם מיני הבר, והיא הקנתה עמידות לזני שבעת המינים שתורבתו. סיבה חשובה נוספת היא שבימים ההם לא היו אמצעי קירור ושימור, ותוצרי הפירות והשיבולים של שבעת המינים ניתנו לשימור במשך תקופה ארוכה. אפשר היה לאגור אותם או את מוצריהם ללא חשש לקלקול במשך השנה. פירותיהם המיובשים של הגפן, התאנה והתמר נשמרים במשך שבועות רבים, קמחי החיטה והשעורה נשמרים זמן רב כשמרחיקים אותם מלחות, מענבים מפיקים צימוקים, יין וחומץ שתוחלת החיים שלהם ארוכה, פירות הזית נכבשים במי מלח ומפיקים מהם שמן, ופרי הרימון יכול להישמר במשך חודשים אחדים, כי בעת האחסון מתקשה קליפתו ושומרת היטב על גרגרי הפרי מפני ריקבון.
motke.co.il