ראובן פורת בסין :חלוקת מזון וכל השאר בקרית חיים
(לאחר שראובן הנמצא עכשיו בסין מתפנה מעבודתיו ומשיחות נפש עם בודהה , בזמן שנשאר לו פנוי , הוא מעלה מן האוב את "החלוקה" בקרית חיים -ג.) חלקם של ותיקי הקריה שטיפלו בחלוקה ומכירה שמם זרח מפירחוני – נסו להשלים .אנסה לתאר סדרי בראשית בקריה בחלוקות מזונות וכל השאר אינני מתכוון לתאר את מוכרי הסידקית מהמערכון של יוסי בנאי לא מוכרי שלגוני קרח וסיגריות בקולנוע ולא מוכרי גבינות מתובלות וצבועות של כפר ביאליק. אני מנסה רק לתאר את הטיפול בחלוקת לחם , חלב , נפט וקרח .ברחוב א' הדרומי אצל משפחת כץ היתה אורווה מכובדת בה טופחו שני סוסים והיו בה שתי עגלות אחת לחלוקת לחם ושנייה לחלוקת נפט היה עוד סוס ועגלה לחלוקת קרח אינני זוכר היכן שכנה אותה עגלה , אולי באותה חצר ברחוב א' או במקום אחר. היו מובילים קבועים והיו מובילים שנרשמו בתור לעבודת חלוקה כי זו כי הייתה זו תקופה של מלחמת העולם השנייה והרבה תושבים היו מחוסרי עבודה תקופת " חוסר עבודה " מקומות עבודה יצרנים שעבדו עבור הצבא הבריטי היו בשגשוג והמפעלים האחרים פעלו חלקית בלבד. לכן היו רבים שקפצו על המשימה . אבי היה לוקח אותי בחופש הגדול לסיבובי חלוקת לחם והרשמים נשארו חרוטים בליבי עד היום.
חלוקת קרח
החלוקה והמכירה התבצעו ברחובות עם הקידמה הסוס והעגלה התחלפו אצל מינץ במשאית קרח מבודדת. בתור ילדים החלק המהנה היה לאסוף שבבי קרח לליקוק כמו קרחון וכן להתלות על המדף האחורי ולדלג בהסתר ( מעיני הנהג ) בנסיעה בין תחנת חלוקה למישנה. הרבה אגדות וסיפורים היו: כמה שלישי קרח יש בבלוק קרח או למה יש חמישה רבעי קרח בבלוק אחד. יש לזכור שמקרר קרח היה המקום היחיד לאכסן את המזון. ברוב המקררים נכנס רבע בלוק, בגדולים היה נכנס שליש בלוק. זמן חיים של רבע בלוק קרח הוא יממה ( בתנאי שלא פותחים יותר מדי פעמים את המקרר ) הבעיות מתחילות בשבת שאין חלוקת קרח ויש מרכז חלוקה אחד ליד הצרכנייה בכביש הראשי ע"י רחוב ה'. צריך לעמוד בתור ארוך לגייס את הסבל של האופניים ולהביא הביתה רבע בלוק. או לשאת את גוש הקרח במלקחיים עם עוקצים. המציב החמיר אשר בשבת לא היו מתנדבים לחלוקת קרח או שלא הגיעה המשאית עם בלוקי הקרח להעברה למחלק. אנחנו בתור ילדים נרתמנו למשימה לנסוע באופניים לצ'ק פוסט לבית החרושת לקרח לקנות חצי בלוק לעטוף אותו בשקי יוטה ולהביא הביתה אחרי הפשרת הקרח בדרך, רבע בלוק או פחות לשמחת ההורים.
חלוקת לחם
מקור הלחם היה במאפיית האחים פינטל שהיתה בקצה רחוב ה' הצפוני בו ממוקם כיום המרכז המסחרי . הריח המשכר שהיה נודף מככרות הלחם האפוי גרם לך לתת ביס בנשיקה של לחם.החלוקה התבצעה ע"י חלוקת הקריה לשני חלקים חלק אחד מכרו לחם בסוס ועגלה וחלק שני מכר לחם אדון רוזנבוים אשר עבר ברחובות עם תלת אופן. חלקת לחם זו נמשכה שנים רבות עד שעברו לתקצב מכירת לחם בנקודות ואחר בתלושים אזי עברה בהדרגה מכירת הלחם לצרכניה.
חלוקת חלב
חלוקת החלב היתה יום יומית כי לא היה חלב מפוסטר וכאשר הגיע החלב הביתה ראשית היו מרתיחים אותו. ואז מאכסנים אותו במקרר חלוקת החלב נמשכה שנים רבות גם אחרי קום המדינה עד שעברו לשווק חלב בבקבוקים . גם אז התקיימה חלוקה ומכירת חלב בבקבוקים לבתים עד סוף שנות ה 60 . את מכירת החלב טרום הבקבוקים שיווקו ומכרו עם משורה של ליטר מחולק ל 4 . החלב התנייד במיכלי חלב של מחלבות כ 50 ליטר על עגלה מעץ עם גלגלים ממיסבי כדורים ( קוגלגרים ). עסקו במכירה זוג ההורים המבוגרים מיצקביץ שאיבדו את ילדיהם בשיירת יחיעם המיכל הנייד לצורך המכירה בבית הכיל כ 10 ליטר וממנו מזגו למשורה של ליטר או חלקיו לפי בקשת הלקוח. ברחוב א' הייתה משפחת סטרולביץ שבחצרה רפת וכך משפחת שייקין ברחוב ב' גם לאה שליצקי מרחוב א' חילקה חלב של תנובה
חלוקת נפט.
הנפט מרכז החיים בלי נפט אין אוכל. כל הבישול והאפיה נעשו בפתיליות או בכמויות גדולות בישול על פרימוסים . הכביסה הורתחה בחצר על גבי פרימוסים בחרום השתמשו במדורה להרתיח את הכביסה. לא השתמשו לחמם את הבית בתנורי נפט זה קרם עור וגידים רק אחרי קום המדינה ( השיר של אורי זוהר ) החלוקה נעשתה עם סוס ועגלה חביתונית נחמדה שהיה לה בתחתיתה ברז פריקת נפט עם ידית פתיחה . בקצה העגלה היו תלויים מיכלי נפט בגדלים שונים הקטן ביותר היה של נפח גלון ( גלון קרוב ל 4 ליטר ) הקונים היו באים לעגלה עם פח מילוי ( בגודל של פח זיתים כבושים ) ששימש פח איכסון לנפט . בבית היתה משאבה ידנית קטנה למילוי נפט לפתיליה או לפרימוס. יש לזכור שהנפט היה אמצעי הבישול היחידי לרשות עקרות הבית.מיכל איחסון הנפט היה ע"י המחסן של צ'רט ברחוב א' ממנו היו חניכי התנועה המאוחדת "שואבים" נפט לצרכיהם התנועתיים.
לנכדינו דור ההי טק אין כל מושג כיצד חיינו וכיצד הורינו ניהלו משק בית למופת.
ראובן פורת