עזרא אורני : חברנו דני ענבר ז"ל

25 במאי, 2015

שלום גייזי שביט

בצער עמוק שמעתי על מותו של חברינו דני ענבר – מלצר הגדול, (כי הרי היה לנו בכיתה דני מלצר הקטן, שגם הוא הלך לעולמו זה לא כבר).

במאי 2012, לפני שלש שנים, אירגן דני, יחד עם שאר חברי הוועדה המארגנת, כנס של כל הקרייתים, ילידי 1942. למרות שהיה כבר אחרי ניתוח קשה בגבו, הוא לא ויתר, היה הרוח החייה ובסופו של דבר היה כנס נהדר. הכנס התקיים בבית נגלר ובו נפגשו חברה, שחלקם לא ראו אחד את השני חמישים שנה.

לאחר הכנס כבר הבננו שדני במצב קשה והיה עצוב כל כך לשמוע שהוא הולך ודועך. זה ממש לא התאים לאופיו הנמרץ והפעלתני שכה הכרנו כל השנים. דני היה ספורטאי מצטיין, שחקן כדורסל מחונן, ובתקופה שמכבי מוצקין היו בליגה הראשונה, (יחד עם לייבלה דובדבני ואחרים), וכשברוך הנדלר, גיסו היה זורק מהחצי, במגרש בקרית חשמל זריקות משוגעות, הוא היה אחד הטובים הזכורים לטוב. ציקי, אחיו הצעיר, שהיה יחד עם אחי אברהם בכיתה, החזיק אחריו בשיא ההצטיינות. בעת הכנס הצעתי לו שנרוץ יחד 60, כי זה היה הסיכוי היחיד שלי להשיג אותו…לאחר הכנס כתבתי את מכתב התודה המצורף לכאן, (בדיוק היום לפני שלש שנים), ואשמח אם תפרסם את דברי בעלון. כמה מצער שדני כבר לא רץ הלאה במרץ, כמו שתכנן.

תודה על פועלך ועל העלון המצויין.

עזרא אורני

***********************************************************

25 במאי, 2012

דני ענבר, דני קורן, אורה זרנקין, נירה רוקח ודוד רוזנפלד יקירינו.

עשיתם דבר נהדר! כל מה שכל המגיבים עד עתה אמרו נכון מאד – היה מרגש, מזכיר המון חוויות מהעבר, התבררו עובדות שהיו לי לפחות – חדשות, כי אתמול שמעתי אותן בפעם הראשונה והן השלימו חללים בפאזל של חיינו והעובדה שאחר כך, האדרנלין של הכנס המשיך עד שעה מאוחרת בלילה ומנעה ממני להירדם, אומרת בעצם הכול – אכן אתם חברה'מנים אדירים ומגיעה לכם תודה ענקית.

מלצר – זה שאתה רצת הכי מהר מכולם, עוד לפני שהיית ספורטאי מצטיין לאחר מכן, (הרי בכתה ז' כבר רצת 60 מ' ב – 7 שניות !!! אתמול שמחה הראל (ברגמן), הזכיר לי שאף פעם לא הצלחנו להשיג אותך – לא אני ולא הוא…) זה ניכר עד היום. לפני שמישהו מאיתנו הספיק להפנים ולעכל ולנסות להודות – אתה כבר הודית לכולנו ואם אני מבין נכון – אתה כבר רץ הלאה קדימה וזה פשוט נפלא.

אז כמו כולנו – אני מצטרף לתודה ממני ומכול האחרים. אכן – מי שלא בא בוודאי הפסיד בענק ובהחלט כדאי וצריך לנסות ולקיים כנס כזה שוב מדי פעם – בוודאי כדאי לפני חלוף חמישים השנה הקרובות…

הדבר ייתן הזדמנות לכל אלה שלא היו, מכל סיבה שהיא, לבוא בפעם הבאה, דוד רוזנפלד יוכל להשלים ולשפר את המצגת עם תמונות נוספות שלא הצליח להכניס אליה עד עתה, (שרה הוברמן לא סולחת על תמונה שלא נכנסה…) ועם תמונות חדשות שנשלח אליו וכדאי גם לשקול תוכנית שתכלול סיפורי חוויות אישיות על ידי המשתתפים, כחלק מתכנית היום.

באופן די מוזר אנו כולנו אוהבים להיזכר בדברים טובים, אך גם הרעים שהיו אז מצטיירים פחות גרועים היום, עם חלוף השנים. אתמול אמרתי ליוסי נודל וגם ליעל, שאחרי ששלמה חרובי טבע באסון, הוא – נודל, יכול להיות פחות מודאג מהמרד שבוב ניסה לעשות עליו, (בכתה ג'), אז נודל אומר לי שחרובי כבר הפסיק הרבה לפני כן מהניסיונות, כי הוא ידע היטב במה שזה עולה לו… מוישיק ניב (קבשנייבסקי) ואני יכולים לספר לאלה שלא היו נוכחים, יחד עם המחנך אברהם שימחוני, איך טיפסנו על מגדל המים של הקריה, (שהפילו אותו לאחרונה) בטיפוס על הצינור החיצוני, כי דלת הברזל הייתה נעולה במנעול שלא יכולנו לפרוץ, כי מוישה רייס, שהיה מומחה בפריצת מנעולים לא היה איתנו בכתה ולא רצה לטפס עד ראש המגדל ועוד המון סיפורים.

לאחרונה שמתי לב שאני באופן אישי, השתתפתי באירועים, שמעט מאד אחרים היו שותפים להם – אחד או שניים. זה כולל אירועים מסעירים מאד בתולדות המלחמות, שבהן השתתפתי, אך גם אירועים שלמשל – רק מוישיק ואני ומוישה רייס השתתפנו בהם, ומוישה רייס כבר איננו, ואם לא נספר עליהם או – כמו שמוישיק אמר אתמול – נכתוב אותם – הם פשוט ייעלמו, וזה חבל מאד, כי חלק מהם היו דברים מדהימים ממש.

אם נהייה יותר בטוחים בהשתתפות רבים, בוודאי גם יותר מדריכים שלנו מהתנועות יצטרפו. הרי גם הם  – כמו שאמר יונתן זמיר, די מופתעים, (כמו כולנו) שהחניכים שהם אירגנו בכתה ד' ואחר כך הדריכו עד סוף התיכון – אלה הקטנטנים הגיעו לפתע לגיל שבעים. כמו לרובנו – גם לי זה לא נראה סביר בכלל!

הצטערתי לאחר מעשה שאת הדברים האלה לא אמרתי מייד, סמוך לפני סיום הכנס, במיקרופון בנוכחות כולם, אך טוב מאוחר מלעולם לא ואני מקווה שתקבלו את ברכתי – כמו את אלה של כל המברכים האחרים, בשמחה וברצון. בהחלט יישר כוחכם והרבה כבוד והערכה על כל מעשיכם.

עזרא אורני   ezraorni@walla.com