נילי דיסקין: "ילדות אבודה".

לא הכרתי את מאיה דותן ז"ל כלל וכלל.אבל, היא הייתה קרייתית.   בתל-רגב קבורים גם חלק מחברי  הכיתה שלי בקריית חיים. צפיתי בוכיה בלוויה הזאת אולי מפני שזו הייתה כמו  עוד לוויות אחרות לאחרונה, הלוויה של ילדותנו.  הילדות שהייתה לנו פעם בקריית – חיים , שגם היא , כך נראה , הולכת ונקברת. כמו אדם שממשיך לחיות בלב אהוביו ואוהביו גם אחרי מותו ( כפי שביטא זאת בבהירות עצובה בנה של מאיה) כך גם הקריה , האנשים , ההווי ,  אלה שהקימו אותה וחיו בה ,וכל מי שיקרה לליבו גם אם אינו חי בה יותר. לא מזמינים להוולד רגיש. זה נתון שמלווה כל החיים אם רוצים או לא. אבל הברכה-קללה הזאת , היא עובדה קיימת. זהו. אין פואנטה.

 נילי דיסקין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *