פרק א: "מי שמרחם על אכזרים,סופו שמתאכזר לרחמנים"
זהו התרגום החפשי שלי לפסוק הארמי של חז"ל. במה דברים אמורים? בסיפורה של מחלקת ההר,ו-35 הפלמ"חניקים ששילמו בחייהם על ניסיונם לחבור אל תושבי כפר עציון. כמו כולנו, (המבוגרים שבינינו) גם אני גדלתי על המיתוסים של השיירה ליחיעם, כ"ג יורדי הסירה, וה – ל"ה. בתחושת "כל ישראל חברים"שהייתה כאן לפני, בזמן וקצת אחרי הקמת המדינה – הרגשנו שייכים לקבוצה הזאת "שארית הפליטה שהחליטה לבנות את חייה מחדש בארץ ישראל".רק לפני כשנתיים נודע לי ע"י חיפאי בשם ספי שקד, שהוא חוקר מזה כעשור את תולדות משפחתו, וגילה שאני קרובת משפחתו וגם קרובת משפחתו של אמנון מיכאלי מישל שנהרג בשיירת ה- ל"ה. ראיתי בפניו , בדף ההנצחה, דמיון לבת דודה אבודה שחייה שנים רבות בארה"ב ואין לי קשר איתה. אביה(היה אח של אבי) ,אמה, ואחיה נרצחו ע"י הנאצים ( משום מה יש לי הרגשה שהם נרצחו בידי אוקראינים עושי דברם של הנאצים בגליציה, אבל אין לי הוכחות, לאחר המלחמה מצא אותה אבי בעזרת המדור לחיפוש קרובים, בפולניה. ילדה בת 3-4 שחיטטה בפחי זבל כדי לחיות לאחר צאתה מהמנזר בו הוחבאה.. כששאלתי את ספי מה פתאום "מישל" ואיזה מן שם פולני זה? ( זה היה השם של סבתי מצד אבי, מהבית. שם שלא ידעתי) ענה לי שאת ה"שושלת" ייסד חייל מצבא נפוליון שהיה יהודי, וערק
מהצבא בעת שזה נלחם במזרח אירופה בתחילת המאה ה-19. לך תדע. אז רציתי להקים מצבה וירטואלית לאמנון מיכאלי. אמנם הוא לא היה קרייתי, אבל עכשיו, כשאני יודעת שהיה קרוב אבוד שלי, קשה לי להישאר אדישה לגורלו. באשר לכותרת, המחלקה נתגלתה ע"י נשים ערביות שיצאו בשעת בוקר מוקדמת לשדה, (דני מס, מפקד השיירה, ריחם עליהן ונתן להן ללכת חופשיות. הן סיפרו למישהו מהכפר וכך התנפלו כל גברי הכפר על השיירה והרגו ( תוך כדי התעללותבגופות) 35 מהם. יהי זכרם ברוך.
אמנון מיכאלי ז"ל > http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=91370
.נילי דיסקין
פרק ב': "מוטב מאוחר".
מאתמול בערב אין לי מנוחה. גייזי שלח אלי את תולדות משפחת מישל ( ששינו את שמם למיכאלי), אחרי שכתבתי שהסתבר לי לפני שנתיים שזוהי משפחתי, ומסתבר שהיה לי דודן מדרגה שניה ,אורי מיכאלי,שחי בירושלים, התחתן עם בת קריית -חיים ( יעל פשר) ושניהם אינם כבר בין החיים. מאתמול מענות אותי השאלות : האם ידע אבי כשגר בקריית חיים שיש לו משפחה בארץ? ואם כן, איך זה שאני לא ידעתי? ועוד. חייתי בירושליים שנים כשלמדתי לתואר ראשון, ולא ידעתי שיש לי שם בני משפחה. בעלי לשעבר, שייך למשפחת דיסקין, דור שביעי בארץ,צאצאים לסבא רבא שהקים את בית היתומים "דיסקין", שהיה הרב הראשון שיצא מחומות ירושלים ועל שמו יש היום שכונה, ורחוב,אמו – נלדה במאה שערים. ובמשפחתו אין קשר אפילו בין כל בני הדודים הראשונים. אבל, אני חייתי כל חיי נטולת משפחה מצד אבי, וכעת מתברר שזה, אולי, מאוחר מדי.
לאח של אבי שנהרג ע"י הנאצים , ושמכל משפחתו נותרה בת אחת (שנקראת ע"ש הסבתא רבה שלי – פרידה) ושאיתה אין לי קשר, ובכן, לדוד הרצוח הזה קראו מונדק, כשם אביו של אורי, וסבו שליואב שהעלה את הסיפור המשפחתי בהצגה "הביגמיסט". ביוני האחרון הייתיבת 70. יכולתי למות ולא לדעת את כל זה. כנראה ככה מתו עוד קרובי משפחתי, ואני שחייתי כל חיי בתחושה שאין לי משפחה, פשוט פספסתי……..
דבר נוסף. אבי סבתי נקרא אורי ( שם מאד נדיר בפולניה של אז) אורי ז"ל,שהיה נשוי ליעל פשר, שהיה אחיו של אמנון ( זה שנפל בשיירת ה-ל"ה), נקרא ,כנראה, על שמו. ביוני 2008 נולד לי נכד מבתי הבכורה דנה,והיא קראה לו אורי, מבלי לדעת את ההסטוריה המשפחתית (שאז גם אני עוד לא ידעתי אותה). כשנודע לי, וסיפרתי לה בהתרגשות שלסבא רבא שלי קראו אורי,הגיבה :" אמא, זה נחמד, אבל מה את כל כך מתרגשת?". שוב, תגובה בריאה של מי שהשואה לא באמת נגעה בה. ( מ-3 ילדי, מי שהכי חקרה ונשאה את זכר השואה, ותולדות המשפחה שלנו בה, היתה בתי טלי, שנשואה כיום לגרמני לא יהודי וחיה בגרמניה, בפרבר של נירנברג. עוד עדות ל"מנטש טראכט און גוט לאכט:").בקיצור, אני מתכוונת ליצור קשר עם מי ממשפחתי שעוד חי, אם כי נדמה לי שהדורות האלה כבר משוחררים מהנטל הרגשי של הדור שלי בכל מה שקשור בשואה, ואולי מוטב כך,לא ממש ברור לי איך אני עושה את זה, ואיך יגיבו בני הדורות החיים עדיין ( אולי כמו בתי. לטוב ולרע), אבל אנסה. נילי דיסקין. נ.ב.
תודה לגייזי ולאתר שמצדיק בפעם המי יודע כמה, את קיומו.
נכדי אורי
נילי