.כל אחד שהכרת והולך לעולמו מעורר בך צער . בני משפחת " קריית חיים" מעוררים בי צער כזה אפילו אם לא הכרתי אותם אישית.
אבל ההודעה על מותה של שושנה הייתה ממש "אגרוף בבטן". היו לנו הרבה שכנים ברחוב י"ח , בתחילתו. כולם היו כמו משפחה מורחבת. אבל כמו שהורי היו קשורים במיוחד להוריהם של שושנה ודני , אחיה ,( קובה ואסתר) כך הייתי אני קשורה גם לדני ( שאינו נוסטלגיסט כמוני ולא נענה לבקשת הקשר שלי) , ובעיקר לשושנה. זה לא מקרי שבהיותי בת – 4 התעוררתי בלילה אחד עם כאב אזניים , בחדר ריק מהורים שהיו במשימות שונות מטעם "ההגנה" ועברתי יחפה את הכביש , עם פיז'מה , ו"נחתתי" בבית משפחת קמפל. זה לא מקרה שהייתי בחתונתה של שושנה במלון וינדזור ( אפילו שבחלק גדול מהחתונה ישבתי בלובי ושמעתי את נחמיה בן אברהם מתאר את המשחק ההיסטורי של ישראל במוסקבה מול נבחרת רוסיה). זה לא מקרה ששושנה הייתה בין 4 השכנות שבאו לסיור השורשים שעשינו בחלק הרחוב שלנו שהיה באמת משהו משפחתי. זה לא מקרה שכשכתבתי על רח' י"ח ב"סיורים ברחובות" הזכרתי את דני קמפל שהיה יחד עם הרצל סיני /סניטקובסקי כיום חבר עין-גדי – מנהיג של ה"קבוצה שלנו" קבוצת רח י"ח , בחלק שקרוב לכביש עכו-חיפה. וזה ממש לא מקרה שמכל השכנים , כשילדי עשו לי דיסק שמשחזר את חיי גם בקריית חיים , הלכתי עם בני לשושנה והיא לכן מופיעה בדיסק הזה. היחידה מקטע הרחוב הזה.
אי אפשר להסביר אהבה. ולכן גם לא אנסה. אני כרגע מרגישה הלם , צער , אבל כמו אבל על בן משפחה , וכאב גדול. הכל ביחד כמו גוש כבד שיושב לי על הלב. רציתי לכתוב על שימור האתר ( אם אפשר תמורת הגדלת התרומה לקבל את האתר על דיסקים) אבל זה יצטרך לחכות. אני פשוט לא מסוגלת. שלחתי לפני זמן לא רב שיר לאתר ששמו "אנשים נמוגים לאיטם". אני מקדישה את השיר הזה בעצב גדול לשושנה. נילי דיסקין