לפיני בו דודי
התרגשתי לקרא את מכתבך למותה של שוש, גם אני הערצתי אותה על אותם הדברים, כשאני חושבת היום כמה חיי היו שזורים בחייה ,בכמה צמתים חשובים בחיים היא כוונה אותי זה מדהים… כמה הייתי גאה בילדותי באחותי החיילת, באחותי היפה חברתו של אריק לביא שתמיד שמח לפגוש אותנו, באחותי שהלכה מול הלידות העגומות הראשונות שלה התחברה לד"ר פוקס רופא צעיר ולא מוכר שהצליח לעזור לה ללדת את ילדיה, ועוד בהיפנוזה…
היא אהבה את החיים וידעה ליהנות מטיולים בעולם היינו יחד ביפן ובמזרח הרחוק בפריז עם פנינה אצל בת הדוד לינה והיא הייתה דוברת הצרפתית היא אהבה תרבות, שנים נסענו יחד לאופרה בתל אביב … אבל חבל שהפרידה שלה מהחיים הייתה כרוכה בכל כך הרבה סבל מיותר.אומרים שהחיים הם מסע, אני מסכימה, המסע של אחותי שוש נגמר…
בברכה,
ריביק ומוני שני
זכרון יעקב