הבטתי בך נלחם על כל נשימה שהמכונה הרעיפה עלייך..
ראיתי איך הדופק במוניטור הלך וצנח…
לפתע הספרה 0 התנוססה שם ורק אז נרגעת…
השתחררת מכבלי הסיוט הזה…
בכזו חכמה עשית את המהלך האחרון… בנחישות ובמהירות…
כמו תמיד… בלי התלבטויות מיותרות…
רק עכשיו אני קולטת כמה איומה היתה התקופה האחרונה…
לא הגיע לך לדעוך ככה…
איש גדול שכמותך…
אבאשלי החזק, החכם, ההשראה שלי..
תודה על שהיית לי…
תודה על המודל…
על הצניעות…על הכנות והפשטות…
תודה על הים והמטקות…
תודה על רוח השטות…
תודה על הטיולים והחבר'ה…
תודה על חשיבה עניינית והגיונית…
על משחקי התחכום והטכניון…
תודה על היושר והחכמה…
על הרוגע והשלווה…
על האין בולשיט, הגישור, הבגרות…
תודה על העצמאות והפרגון…
השקט העוצמתי…
המורל התמידי…
ובעיקר – תודה על הכתיבה והניסוח, החריזה ומשחק המילים…
בזכותך אני מי שאני!
תנוח, כי רוחך מרחפת מעלינו בטבעיות ולתמיד!!!
אוהבת ועצובה נורא…
"האמצעית"