אוקטובר 73 מלחמת יום כיפור, פלוגה ג' גדוד 48 של הצנחנים לאחר חציית התעלה. אנחנו מתקדמים צפונה ממערב לתעלה לכיוון איסמעיליה. כבר אין מודיעין שניתן לסמוך עליו, מתקדמים רגלית בתנאי שטח לא מוכרים, נלחמים באויב הנקרה בדרכינו, מטהרים מוצבים תוך כדי הפגזות קשות,לכוחותינו נפגעים והרוגים.
לפנות ערב הגענו לפאתי איסמעיליה, תעלות המים המתוקים, מטעי המנגו.מתארגנים לכניסה ללחימה בתוך העיר, החששות כבדים והנה מגיעה הידיעה על הפסקת אש שתיכנס לתוקפה בחצות. לקראת חצות נורית אש תופת מכל עבר. אנחנו מצטנפים איש בשוחתו החפורה ומתפללים לטוב, רק לא להיפצע עכשיו, ברגעים האחרונים. לפנות בקר שככה האש. השחר עלה ולהפתעתנו בתוך מטע המנגו, במרחק של כשבעים מטרים, מחופרת פלוגת חיילים מצריים ובינינו לבינם חוצצת רק תעלת מים מתוקים. שטח כפרי, חושות מחמר שננטשו בבהלה, בחלקן הטאבון עדיין חם. עצי מנגו והדרים, תרנגולות מסתובבות בר בשטח… אלמלא המלחמה , זו הייתה כמעט תמונה אידילית.
התארגנו לשהייה ממושכת. המרחק הקצר מהפלוגה המצרית אילץ אותנו לנהוג בזהירות., הפסקת האש הייתה המלצה בלבד וכמעט מדי יום ללא התרעה מוקדמת נפתחה לעברנו הפגזה וירי מנשק קל. לא תמיד הגבנו, ושוב פצועים ושוב הרוגים. בהפוגות, נופפו לעברנו המצרים לשלום ושוחחו עמנו בקריאות רמות. באחד מרגעי השקט, רגע של עצבות,בדידות וגעגועים הוצאתי את החליל (שיחד עם המפוחית היו הציוד הקבוע שלי לצד הנשק והמחסניות) וניגנתי את "אליפלט," "הרעות", "יצאנו אט" ועוד ניגונים משלנו. להפתעתנו יצאו החיילים המצרים משוחותיהם והקשיבו רוב קשב. לפתע, החלו למחוא כפיים ולצעוק לעברי: "רנא, רנא" (נגן נגן…). לכבודם ניגנתי את"יא-מוסטפא" שלהם והם הצטרפו בשירה ומחיאות כפיים, הוספתי לנגן שירים קצביים והמצרים מלווים במחיאות כפיים ותיפוף על פחים. תמונה די הזויה בעיצומה של המרה במלחמות.
ההמשך היה הזוי לא פחות. החליל קירב בינינו גם פיסית. נפגשנו עימם על שפת תעלת המים המתוקים לשיחות על המלחמה והחיים בכלל. מתוך הקירבה הבלתי צפויה שנוצרה הם הפתיעו אותי יום אחד במתנה – חליל רועים בדואי (השמור אצלי עד היום). מאידך, כל זה לא הפריע להפגזות והיריות להימשך… באחת ההפוגות שאלנו אותם מדוע אתם יורים עלינו והם ענו במבוכה: "זו פקודה מגבוה, אבל אנחנו יורים באוויר כדי לא לפגוע בכם…" .עם הזמן הבחנו שאם ידידינו/אויבינו מהצד השני של תעלת המים לא נענים למנגינת החליל- סימן שההפגזה בדרך. החליל הפך למעין סיסמוגרף לכל הגזרה. השמועה פשטה במרחב ובאופן טבעי ניתנה גם אצלנו הפקודה מגבוה: " מותר לצאת מן השוחות רק אחרי שמוטי מנגן והמצרים מצטרפים לנגינה ושרים." סיטואציה שאולי הצילה חיים.
התמונה הפכה לשגרת יומיום במשך חודשים ארוכים משני צידי תעלת המים המתוקים. אויבינו ואנו רוקדים ריקוד מוזר של מלחמה ושלום, קירבה אנושית בצד מלחמה שלא באמת מעוניינים בה.
מוטי שובל
סתיו 2013.
גייזי:
מוטי נגן ותיק בתזמורת קרית אונו, מנחל עוז היה נוסע כל שבוע בהתמדה לחזרות ולהופעות, הקיבוץ ראה זאת בחיוב ואיפשר לו למצות את כשרונו.
לאחר שמוטי עזב את הקיבוץ הוא עבר לעיסוק ממושך במערכת הביטחון.
מוטי שרת בגדוד של קאצ'ה בגזרת איסמעיליה סמוך לאזור בו הייתי, ואף פגשתי בהזדמנויות את מוטי וחברי הגרעין של מוטי ששרתו יחד .