ישראל וגנר : הספד ליוסף
בשבילי כילד ונער יוסף תמיד היה האח החכם והמלומד של אימא מירושלים , והייתי מספר לכולם בגאווה שהדוד שלי יודע שבע שפות (עברית, יידיש, אנגלית, צרפתית, ערבית, גרמנית וספרדית). המפגשים שלנו היו בדרך כלל באירועים משפחתיים. אירוע שתמיד אהבתי היה ליל סדר עם יוסף. הקריאה בהגדה הייתה מתובלת בשאלות ובהסברים – מה שהפך את האירוע מקריאה משעממת וציפייה לאוכל , למפגש מרתק ומחנך.לפני שנים אחדות, העבירה אלי הדרה מספר מסמכים של יוסף שחשבה שראוי שיישמרו. מאז אותו יום התעמקתי בהם פעמיים. בפעם הראשונה לפני כשלוש שנים – כשרון בני הבכור היה בכיתה ז' ועשה עבודת שורשים, ואתמול.
בפעם הראשונה חיפשנו יותר מידע על סבי, אביו של יוסף ושל אמי, אבל כבר אז כל פעם שנתקלתי במסמך הקשור ביוסף היה זה מכתב הצטיינות כלשהו. ושוב עלה לנושא השיחה האח החכם של סבתא טובה מירושלים. הפעם השנייה הייתה אתמול כעזרה לכתיבת הספד זה.החלטתי לספר לכם מספר דברים שחשבתי שראוי שיסופרו על יוסף ויעזרו לכולנו ללמוד קצת על האדם שהיה. וגם לחלוק מסמך קצר מלפני מספר שנים שבהם אולי מסכם יוסף בראשי פרקים את חייו.
יוסף נולד בפולין לפני שמונים שנה וארבעה חודשים. כשהיה בן שלוש וחצי עלתה משפחתו לארץ. אלה היו ברי המזל במשפחה, כי רבים מאלה שנשארו מאחור נרצחו על ידי הנאצים בטרבלינקה. כבר בתיכון ובתקופת שירותו הצבאי יוסף הצטרף באופן פעיל לחוג תלמידיו של המחנך וההוגה ד"ר יוסף שכטר ז"ל – שהיה פילוסוף, רב, דיין, תיאולוג, הוגה דעות ומחנך ישראלי, והשפיע מאוד על יוסף ודרכו. יוסף היה עוזרו הראשי של ד"ר שכטר והמביא לדפוס של ספריו "ממדע לאמונה" (ספר מאמרים בסיסי וחשוב, שבו הוצגו עיקרי גישתו במחשבה ובחינוך), ו"פרקי הדרכה בתנ"ך" (בו סיכם שכטר את גישתו האידיאית המיוחדת בלימוד התנ"ך ובהוראתו).
לאחר שירותו הצבאי בחיל המודיעין, שימש במשך כשנתיים כמורה למקצועות הומאניים וכמדריך בבית הספר החקלאי התיכון "עיינות" שעל יד נס ציונה – שהתמקד באותן שנים בקליטת נוער עולה ובני נוער מעיירות פיתוח, מערים, ממושבים ומקיבוצים והעסיקם בחינוך, בלימודים תיכוניים ובהכשרה חקלאית. במשך מספר שנים היה יוסף המרכז והגזבר של גרעין "יובל" והיישוב "יודפת" (בתקופת ההכשרה ולאחר העלייה על הקרקע). הוא היה בא הכוח של הגרעין והיישוב במוסדות ההתיישבות והמדינה. הוא היה פעיל במסגרת מחלקת הנוער של "איחוד הקבוצות והקיבוצים" בתנועת הצופים, והיה ממונה מטעם המוסדות המיישבים כיו"ר הוועד המקומי של כפר העבודה (יישוב העולים) "שגב" (שעל יד יודפת). באותן שנים החל יוסף להיות פעיל וחבר גם בגופים מנהלים של תנועות להתחדשות חברתית ודתית, ומאז ועד שעמד לו כוחו עסק והיה מעורב בצורה עמוקה בטיפוח ההבנה בין בני העמים והדתות בישראל ובקידום יחסי האנוש ביניהם. הוא יזם כנסים וימי עיון בנושא הסובלנות בין העמים, ביחסי רוב- מיעוט מתוקנים ובשאלת דו-הקיום והחינוך לשלום – נושאים שבנפשנו גם היום. הוא עשה רבות למען קיום מפגשים בין יהודים לערבים (מבוגרים וצעירים), לקידום הדיאלוג ההדדי ולעקירת דעות קדומות וסטראוטיפים.
מספר דוגמאות: היה מיוזמי הקמת "בית קדם" בעכו (מרכז יהודי ערבי), ממייסדי וממפעילי "נווה שלום" וסגן יו"ר הוועד המנהל שלו, סייע בהידוק קשרי תרבות בין אנשי ערד ובין האוכלוסייה הבדואית באזור, ערך ירחונים וכתבי עת בנושא, תרגם ספרי הגות דתית וכללית, והיה שנים רבות המזכיר הכללי של הוועד הבין דתי בישראל.
כל חייו עסק יוסף בתחום החברתי, התרבותי והחינוכי, ותרומתו הרבה לטיפוח קשרי אנוש עם העולם היהודי, הנוצרי והמוסלמי השפיעה על רבים.מבחינתי היה יוסף (כמו אביו לפניו) שליח ציבור, והקדיש את חייו לטובתו. אך, לצערי, דבר אחד יוסף לא עשה מה שאנשי ציבור רבים עושים – הוא מעולם לא עשה לביתו; ועל כך שילם מחיר כבד.
בראשי פרקים ששרבט יוסף על מספר דפים, תחת הכותרת "כאלה היו חיי" סיפר לנו על הדברים שהשפיעו על חייו וגם על הימים הקשים שעבר.
פרק א': מאין באנו
סיפורה של המשפחה: אבא , אימא, יהודי קלצה (בפולין), מסורת וציונות, העלייה לארץ, חבלי קליטה והתערות.
פרק ב': לאן הלכנו
חלק ראשון: הפגישה עם שכטר ומורשתו והשפעתה עליו; הצבא ומסירות הנפש; הפנייה להתיישבות לגרעין יובל וליודפת; החיפוש המתמיד אחר משמעות והגשמה עצמית.
חלק שני: המשימה: אחווה בינדתית – אחווה בלי גבולות ומסגרות בין בני דתות אברהם; ניסיונות למפגש ולדו-שיח.
חלק שלישי – יוזמות שקרסו, דעיכה, פרידה , בדידות – בלי הערכה, בלי פרנסה. קיום בכוח האמונה והתקווה – על סף הייאוש.
יצירת חייו הייתה להיות מחנך בחיים, לשם החופש. החיים כחיפוש – בקשת דרך.
ולבסוף – מעין צוואה לממשיכי הדרך: לא לרדוף אחר כסף, מעמד, תמורות; לעשות מלאכה נאמנה.
כזה היה יוסף – יהיה זכרו ברוך.