בהוקרה ל"צעיר בן התשעים"
ב-1958 הצטרף גרעין עליו נמניתי לאחד מקיבוצי עוטף עזה. יחד עם עוד שלושה רווקים התגוררנו בשכנות למשפחה עם ילד. הזוג "הותיק", בשנות העשרים הראשונות לחייו, אמור היה לסייע בקליטתנו. אחד האמצעים: רדיו משותף לשני החדרים, כאשר בשני מוצב רמקול. אחת לחודש מחליפים הדיירים ביניהם את הרדיו והרמקול. אין ספק שמעקב אחרי טעמי ההאזנה של השכנים קירב נפשית את הזוג הקולט לנקלטים. הזאטוט של השכנים, אחיינו של חיים גורי, היה שובב קטן גדול ובידר אותנו בשעות אחה"צ.באותם ימים, כיהן סבו של החמוד, ישראל גורי, כחבר כנסת ויו"ר ועדת הכספים מטעם מפא"י. מטבע הדברים געגועיו לנכדו גררו אותו כל הדרך לבקר אותו בקיבוץ. האם היה לו רכב פרטי? מה פתאום? ישראל גורי נסע מעל לשעתיים באוטובוס "המאסף" מירושלים לבאר שבע, אוטובוס אשר שירת פעם ביום את יישובי הנגב המערבי. תחנת האוטובוס מרוחקת כ-30-40 דקות הליכה משער היישוב. יו"ר ועדת הכספים סירב להסתייע ברכב הקיבוץ והלך ברגל. הנימוק המוצהר,כטבעוני הוא דגל בהליכה כסגולה לחיים בריאים.זמן הביקור היה מצומצם שכן סבא ישראל מיהר לאוטובוס שעשה דרכו חזרה מבאר שבע לירושלים. מה יותר טבעי מאשר הסעה בג'יפ על-ידי חתנו לתחנה? לזה הוא לא הסכים. וכך היה מבלה כשעתיים עם הנכד, ושעה ורבע בהליכה באזור מסוכן למדי. אחרי שנים רבות, נזכרתי בזה בזמן אירוע אינטימי בו הופיע חיים גורי. בהפסקה אזרתי אומץ וסיפרתי לו על הנוהג הסגפני של אביו ז"ל שהנימוק הבריאותי לא היה הצד החזק שבו. הוא היה נרגש לשמוע את זה, ומיד הזעיק את אשתו: "עליק'ה, בואי תשמעי מה החבר הזה מספר!" הוא ביקש שאחזור מילה במילה על הסיפור, כמו כדי להתמוגג פעם נוספת.
האם הוא הופתע מן הסיפור?
גייזי:
אותי הסיפור עניין, לא זכרתי מי היו שכני השותפים "לצדק השוויון בהנאות הרדיו" ,עכשיו אני יודע שאחד מאלה הוא דלומי,שלזכותו יאמר כי בתפקידו יותר מאוחר כגזבר, הזהיר את הקיבוץ על כל הצפוי מן הפער של הוצאות הגבוהות מההכנסה ועל הצורך לצמצם הוצאות או לחילופין לעבוד ולייצר יותר הכנסה ,אבל לא שמעו לו והתוצאות מוכרות….דלומי בתפקידו גם עודד אותי לצאת ללימודי הנדסאות שלא התאפשרו לי,וכאן מתקשר הסיפור לאחיין של חיים גורי שהוא בני יפתח, שגידלתי אותו כ"חד הורי" וזו הייתה הסיבה לביקור החד פעמי אצל הנכד של הסבא גורי בנחל עוז
ובעניין הרדיו, שהיה במקור רדיו פטפון אותו קבלתי כמתנת חתונה מדודי.מזכיר הקיבוץ אסר עלי להשתמש בו כי פטפון לא היה "בנורמה"… הצעתי שהפטפון יופרד מהרדיו ויהיה זמין לשימוש כלל החברים ,אבל המזכיר סרב בטענה שתמיד יקראו למכשיר "הפטפון של גייזי" וזה יפגום בהרגשת הצדק השוויון והחברות….נאלצתי לפרק את הפטפון מהרדיו ולאחסן אותו מוקפא מעל ארון הבגדים בדירתי…שלימים הפך למחסן המכשירים שחברים עשו בהם שימוש מחוץ לנורמה-היו זמנים
אותנטי
ועוד בעניין הצניעות של ישראל גורי יו"ר ועדת הכספים הראשון של הכנסת:רק פעם אחת הוא נסע לחו"ל במסגרת תפקידו, לא במטוס חלילה אלא באוניה, כשחזר עמד בתור לבדיקת המכס כאחד האדם, כאשר אבי שהיו לו מהלכים בנמל חיפה הבחין במחותן שלו ,נגש מייד למנהל המכס שייתן לח"כ שרות של V.I.P ….אבל ישראל גורי סרב לקבל שרות שונה משאר האזרחים….איפה יש עוד אנשים כאלו היום ?