ראשית אודה בשמך לכל אוהביך המלווים אותך בדרכך האחרונה. אבא יקר שלנו. מהאותיות הראשיות של שלוש המילים, מתקבלת המילה איש. או כנאמר במחוזותינו מענטש, והיית לי ולרבים אחרים המענטש האולטימטיבי.
הזיכרון הראשון בחיי הוא מוקדם לגיל שנתיים, מהאזעקה הראשונה של מלחמת ששת הימים ב 1967: זוכר אני את אמא שנושאת אותי בחטף מהלול ואת הריצה ההיסטרית למקלט, שמהשהות בו נצרבו בי תמונות ותחושות חיות וחזקות, המלוות אותי לעד, זוכר ששאלתי את עצמי "איפה אבא?" וכך אתמול, ולמעשה מיום שלישי, חסרונך שוב מכה בנו, והוא גדול וקשה מוחלט וקבוע, וקורע חתיכה נוספת בנפשותינו, שמשלימה את יתמותנו המהירה והאכזרית. ניחנת בנשמה יתרה, אבא, ובאישיות קורנת מעשית ואופטימית, שחלמה חלומות וכוונה אותנו למחוזות של ידע הצלחה וסיפוק. ממך למדנו חריצות, רצינות, סקרנות ודבקות, לצד רדיפת צדק ואהבת הבריות ללא פשרות.ממך למדנו לקלוע לסל וצעד וחצי, להדליק אש, לאהוב אבטיח ולהכין מצה מטוגנת. ממך ינקנו ערכים, בין אדם לחברו, ערכי טבע ומולדת, ואת אהבת הטיולים. אשר על כן לך אנו חייבים את החיים.
הגימטריה של שמך – איתמר, 651, שמצאתיה פעם בהגיעך לגיל שיבה, נתנה "אבירות לב", ו"נפלאים מעשיך", ו"האמת והצדק", והמה מייצגים נאמנה את אישיותך המצודדת. ובהקשר לרגע מר זה, של פרידתנו האחרונה, מהגמטריה של שמך גם מתקבל "נעמת לי מאוד", אשר ב"קינת דוד": אהבתנו הגדולה, אהבת אב לבנו, ואני לך, נרקמה במהלך שנות ילדותי, בהן הייתי צמוד לצלך הגדול, התלוויתי תמיד לפעלתנות הגדולה שלך בעבודות החצר והבית, כמו גם במגרש הכדורסל, שם גם זכיתי לשחק איתך יחדיו במדי "הפועל דשנים".
הקשר בינינו היה קמאי, ונמשך בחוזקה כל ימיך: מהמקלחות המשותפות בחזרה מהים או הכדורסל כזאטוט, ועד למיטה שחלקנו בטיולנו בעולם. מעולם לא נזקקנו למילים רבות, בחזקת "משתפס אדם את המשמעות, שוב אין הוא נדרש למילים", ואני מחפש אותך אבא מזה שלושה ימים, ואחפשך כל חיי כדי להחליף איתך מילה. ומקינת דוד הנזכרת, לכתך בטרם עת מעלה בי את "מנשרים קלו ומאריות גברו" ו"איך נפלו גיבורים", והרי בחרת ללכת בכ'ח באב – כוח אב,
לך בשלום אבינו גיבורנו אהובנו, ונוח בשלום על משכבך בחיקה של אמא, שהקשר הנשמתי שלכם נשאך מעלה אליה לאורך השנה שציינו רק לפני שבוע. ואיכה תודה לך נפשי על כל אשר קיבלתי ממך ולמדתי מפיך, אם לא כי אשאף להיות ראוי לעמוד בפניך בכל עת אשר אשא עיני אליך באשר אהיה.
יובל
קינה>כתב שלמה אבני לזכר הורי-דף ראשון