בשבת ערכו לדן אולמן בקבוץ גבים
יום הולדת שמונים מרגש מאד.
בזה מספר תמונות
וחרוזים מרגשים של דן.
מאת דן אולמן:
אני חורז חרוזים כבר המון שנים
על דא ועל הא כותב פזמוני
מספר ספורים על מה שהיה בעבר
צ'יזבאטים, מאורעות ומעשיות בעיקר
בימי חג, ימי הולדת וימי זיכרון
בעזרת חרוזים עושה קצת חשבון
לפעמים קצת לועג,לפעמים מלהג
ועל הקורה מסביב מלגלג
אני שולח חיצים בחברי הקבוץ
ומעביר קצת בקורת אם זה נחוץ
אבל הפעם משימה קשה לי יש
אל עצמי לכוון את האש
כמובן שנולדתי לפני המון זמן
ולכבוד זה כולכם באתם לכאן
גדלתי במוסד "אהבה" מוסד חינוכי
בית ילדים ונוער בו עוצבה ילדותי
הורי בעבודה היו עסוקים עד לעייפה
אימי בחינוך ואבי סיפק מים לחיפה
קלטתי הרבה סיפורים של סבא אהוב
כאשר על ברכיו הייתי רכוב
למדתי בששה בתי ספר
שאזכירם כאן לפי הסדר
נווה שאנן וכרכור בלב הפרדסים
שאליהן ברחנו מאימת המטוסים
המטוסים היו מאיטליה והטילו פצצות
שכוונו לבתי הזיקוק ופגעו בקריות
וכשחלפה הסכנה ולא פחדנו עוד
עברתי לקריית מוצקין ללמוד
היה זה בית ספר קשוח ומאד קפדן
ולשם ברגל הלכתי כל יום,מרחק לא קטן
בכיתות ז' ח' לקראת גמר היסודי
למדתי במוסד "אהבה" שהיה לו כיוון ייחודי
חינוך לחקלאות,מסורת ועבודה
בנוסף לכל מקצועות המדע
בתעודת השליש קבלתי הערה מאד משמעותית
"מוריך מתלוננים על התנהגות ילדותית"
הייתי תלמיד מאד שובב
והשטויות זרמו כמעין לא אכזב
במיוחד זכור לי התעלול האגדי
שערכתי עם גד בן דודי
כמו מקס ומוריץ דגנו את הכביסה
מהגיגית שהכובסת על הגג פרסה
ניסינו לחקות את שני השובבים מהאגדה הגרמנית
שנקראו כמו שמותינו גד ודן בעברית,
ואולי עד היום כשאני כבר קשיש בחלד
על אף הגיל אני לעיתים משתטה ומתנהג כילד.
בתחילת התיכון בכיתה ט'
בקריית ביאליק אני מתביית
אבל אחרי שנה בית הספר נסגר
ולקריית חיים אני מועבר
וכאן כבר לומדים ברצינות
צריך להצליח בבחינות הבגרות
במקצועות המדויקים אני מצליח לא רע
כימיה מתמטיקה ועולם המדע
אבל במדעי הרוח הספרות והלשון
המורה הג'ינג'י מוצא שאני כישלון
בחיבור עברי, מספיק בקושי לי הוא נותן
לא הצלחתי אף פעם יותר משלוש שורות לפרגן
הלוואי ויכולתי עכשיו כעת
את החיבור הארוך הזה בשלוש שורות לתמצת
בקריית חיים בבית הספר השישי
גיליתי חברים כאוות נפשי
דיגי דניאל יאיר ומודה גם
אותי לקחו כבן חסותם
לנוער העובד אותי משכו במהרה
ומשם הדרך לקבוץ הייתה כבר קצרה
שרות בנחל עם גרעין "מגשימים"
ואח"כ את גבים משלימים
מהיום הראשון בגן הירק אני עובד
קשור לחקלאות ואת האדמה מעבד
ובתחילת שנות החמישים בגבים
בגן הירק עדיין חורשים עם סוסים
עם הסוסה גאולה, שדן טוביהו טיפח הבריא והזין
אני מקלטר ומרסס את שדות השלחין
וכשהאדמה נשפכת תחוחה ובצבע חום
אני נזכר שאני בכלל מומחה בתחו
כהייתי בן 9 או 10 כשעדיין מלחמה סבבה
אם הישוב הנרייטה סאלד ביקרה במוסד "אהבה"
ילדה אחת הגישה לה זר ורדים
ואני הבאתי לה מבכורי גן ה ירק, סל עם תפודים
והיא שאלה: האם השי הזה מהאדמה או מהלב ניתן?
ובלי להניד עף עף עניתי:זה מהאדמה של המוסד כמובן.
הזמן עובר השנים חולפות בוודאי
ואני עובד בשדות כמעט כל חיי
בשדות יש טרקטורים, קטפות וכלים – שיא השכלולים
ואני מתמחה באין סוף גידולי
מלפפונים,אספסת, סלק סוכר וכותנה
תפוחי אדמה גזר וגם אפונ
ובעיקר היה לי הכבוד
בתחום ההשקייה לעבוד
עם מורדוך, חצקו, אצה, פסי, איציק, יגאל ועם האחים כהן וחברים משדרות
העברתי אין סוף קווי אלומיניום המון קילומטרים של צינורות
פעמיים הייתי מרכז משק
עד שיצא לי החשק
ובין הבודדים הייתי שבתום הקדנציה
לענף חזרו והמשיכו כמעט עד הפנסיה
אבל לפני צאתי לגמלאות
הצלחתי בעוד כמה תחומים להתנסות
קצת מחקר חקלאי בגילת ובמכון בבאר שבע
ניסינו לגדל כמהין שלא בדרך הטבע
שבע עשרה שנים בפולג באבטחת איכות עבדתי חלקית
ושתים עשרה שנה בבית הספר בחממה הלימודית
בכל ארבעת המקומות
היו לי בוסיות בחורות
עם כולן הייתה לי ידידות חמה
ובמיוחד עם ריטה מפולג ועלי מהחממה
רווק הייתי עד גיל עשרים ושש
וההורים שלי התחילו כבר להתייאש
וגם בגבים היה כבר דיבור
צריך למצוא זיווג לבחור
וקבוץ כנרת מעמק הירדן נענה לעזור
לקריאתו של מזכירנו אורי בית אור
לשלוח לשער הנגב לגבים הצעירה
כמה "ילדות תנובה" לתגבור ועזרה
ואז בקסמיה של נערה בשם צפרא נשביתי
ולחתונה ולחופה במהרה הובאתי
אמא שלי על הבמה עלתה והודתה בטקס החתונה
לקבוץ כנרת שהציל את בנה.
חמישים וארבע שנים כבר חלפו
ואנחנו ביחד טפו טפו
לשתי בנות ובן הייתה כאן ילדות נהדרת
בגבים גדלו וצמחו לתפארת.
הם אומנם לא נשארו בקבוץ
אבל הסתדרו יפה בחוץ
שישה נכדים לנו, נקודה!
כולם בנים אף אחד לא ילדה
כולם חמודים ממש גאונים
ואני קורא לכולם בשם חרדונים.
בעצם גמרתי את הסיפור
היו אלו קורות חיי בקיצור
רק תארו לכם לסיפורי זה מה היה קורה
אם במקצוע החיבור, עשר היה נותן לי המורה.
הייתי קורא כאן ספר שלם
ולא הייתם מפסיקים להשתעמם.
ברצוננו להודות לכל אלו שהטריחו עצמם
הקדישו לי מזמנם, מקרוב ומרחוק ובאו מכל העולם.
יש כמובן כאלו ששכחתי בוודאי
כשהקראתי כאן את סיפור חיי
איתם הסליחה וזה ניתן עוד לתיקון
בחג התשעים שגם הוא בתכנון.
לא שכחתי את אחי יונתן ואנה שבאו מניו יורק
באמת מקום מאד מאד רחוק
וחן ואחותי רעיה מכרמי יוסף
שלא הפסיקה לדאוג לכל צבע אדום וקאסם מעופף.
יש לי הרבה מעשיות וסיפורים עליהם
אני מקווה שאספיק לכתוב בחגיהם
כשיגיעו לשיבה וגבורות בעזרת השם
אשתדל לכתוב חרוזים גם עליהם.
דן