לאחרונה נבחר בביתנו ועד חדש, שניגש בתנופה לתיקון הליקויים ברכוש המשותף. למשל, אחדים מן הדיירים התלוננו כי כל מיני אנשים זרים נכנסים לחדר המדרגות ומפריעים את מנוחת הדיירים, שלא לדבר על הסיכון הכרוך בחדירת אלמנטים לא רצויים. לפיכך החליט הוועד להתקין בדלת הכניסה קודן, שיבטיח כי רק היודע את צירוף המספרים יוכל להיכנס. בביתנו המשותף גרים אנשים העוסקים במגוון עיסוקים, דוברי שפות שונות, שומרי מצוות ושאינם שומרי מצוות, ומן הסתם ממקומות שונים במפה הפוליטית. כולם חיים ביחד, בלי שהמגוון הזה ישתקף ביחסי השכנות בינינו – מלבד חיכוכים רגילים בין אנשים המתגוררים בבית אחד. לאחר שהותקן הקודן בדלת הכניסה וצירוף המספרים הובא לידיעת כל הדיירים, התעוררה בעיה אשר איש מחברי הוועד לא חזה מראש: הדייר מקומת הקרקע, משגיח כשרות באחד ממפעלי המזון שבאזורנו, הודיע כי ההלכה אוסרת על השימוש בקודן בשבת, ועל כן הוא זקוק למפתח. והיכן יימצא מפתח לדלת הכניסה? התברר כי בעת כניסת הדיירים לבית, לפני שנים לא מעטות, חולק מפתח כזה לכל משתכן, אבל כיוון שדלת הכניסה לבניין היתה פתוחה כל השנים לכל דכפין, נעלמו המפתחות הללו. יושב ראש הוועד היה המום. האיש, שקיבל את חינוכו בקיבוץ, איננו בקי בפרטי ההלכה וכלל לא העלה בדעתו שפעולה פשוטה כמו חמש לחיצות על קודן יכולה להיחשב לחילול שבת. דייר אחר, שאמנם איננו שומר מצוות, אבל מצוי יותר בארון הספרים היהודי, הסביר לו שהדבר דומה להפעלת מעלית בשבת, שנפתרה מבחינה הלכתית באמצעות התקנת מנגנון של "מעלית שבת". כיוון שיו"ר הוועד איננו מרבה לבקר בבתי חולים, הוא שמע בהזדמנות זו לראשונה על מעלית שבת. אולי גם על "גוי של שבת" לא שמע? לבירור שאלה מעניינת זו לא הגענו. בעיית הפעלת הקודן נפתרה בצורה פשוטה: אצל אחת המשפחות (אנשים אוהבי סדר) נמצא המפתח לדלת הכניסה. רעייתו של יו"ר הוועד נטלה מפתח זה, נכנסה לחנות חומרי בניין שליד מקום עבודתה, ושכפלה מפתחות לכל הדיירים. דרך אגב, על דלת הכניסה לבנייננו מותקנת מזוזה. אחת הדיירות, שעלתה מרוסיה, סיפרה כי לא מכבר טיילה בצפת והמדריך הראה להם שבבית הכנסת של האר"י הקדוש אין מזוזה. ההסבר שלו: ההלכה אוסרת ללון בבית שאין בו מזוזה, וכדי למנוע לינת עניים בבית הכנסת, לא התקינו בו מזוזה. פרט זה היה רק המשך לדיון ההלכתי על שמירת השבת, ואיש לא דרש להסיר את המזוזה מהדלת לבית המשותף. חלק משכנינו מנשקים את המזוזה שבפתח הבניין בצאתם ובשובם, חלקם אינם מנשקים. רוב הדיירים נוסעים בשבת, אבל נמנעים בשבת מעבודות מרעישות – מתוך התחשבות בשכניהם שומרי המצוות והאחרים. ואכן, עם חלוקת המפתחות שב השקט לשרור בבית זה. אנו רק מקווים שאיש מהדיירים לא ידרוש להפוך את המעלית ל"מעלית שבת".
חנן רותם