שיחה עם שרה בניהו:
שמעה: ציפי שוחט
אנחנו רואים אתכם יותר ימים ונפגשים יותר פעמים בחצר הקיבוץ. ויש רצון לדעת : "מה קורה אתכם? אתם כבר פה יותר מאשר שם בכרמיאל מקום מגוריכם בשנים האחרונות ?" ובכן, החלטנו לחזור לעין גדי באופן מלא. זוהי בשבילנו החלטה של בחירה בין פה לשם. את השנים הבאות אנו רוצים לחיות כאן – זוהי שיבה מלאה הביתה.שנינו בניס(דן) ואני נשואים 54 שנים. שנינו שייכים לגרעין שדמות – כלומר אנחנו ממקימי עין גדי. החיים בקיבוץ משנת 1956 .שרה נולדה בכפר מעש והתחנכה בכפר סבא. הייתה שייכת לגרעין של הנוער העובד שחניכיו היו מכפר סבא – פתח תקווה – נשר וקריית חיים. ייעודו היה – להקים את עין גדי.
במשך השנים בקיבוץ עבדתי במקומות שונים – בבית הארחה, הייתי מטפלת מבשלת ובעיקר אקונומית. סיימתי בראשית שנות ה– 70 לימודי תזונה בפקולטה לחקלאות והייתי מורה לכלכלת בית במשרה חלקית במשך כ– 10 שנים. יזמתי את מפעל המשי ואתי עבדו סימה תרן וחיה צ'חנובר. ההתחלה הייתה בהכנת צעיפים לדיילות "אהבה" ומשם התרחב הייצור ועבר לפסים של רווח.
בניס מילא תפקידים שונים בקיבוץ ובתנועה הקיבוצית. כשנקרא לדגל לשמש מזכיר התנועה עברנו לגור בתל אביב. החלטתי לממש את נטיותיי האמנותיות ולמדתי עיצוב, ציור וכלכלת בית.. כשחזרנו מתל אביב פתחתי חוגי אמנות לילדים, כבר הייתי כמעט בת 50וכיוון שרצינו להיות קרובים לשמונת הנכדים שלנו ילדיו של יאיר, עברנו לכרמיאל וגם שם המשכתי לעצב צעיפי משי. גם כשחיינו בכרמיאל בעצם לא עזבנו את עין גדי. בנינו אמנון קבור כאן ונפשנו קשורה למקום. שנתיים וחצי היינו בניתוק כלכלי ועם ההפרטה חזרנו לחלק את זמננו בין עין גדי לכרמיאל. בעצם כל השנים עלו מחשבות והתלבטויות לעזוב או לא. אבל הכף נטתה לחזרה לעין גדי – פה החברים , פה נרקמו חיים של 56 שנה ובהחלט נראה לנו להתחיל תקופה חדשה – ישנה במקום המיוחד הזה.
הנכדים גדלו ופרחו מן הקן והמעורבות בגידולם פחתה. מיצינו את תקופת הסבאות במלואה ועכשיו נכדינו הגדולים יכולים לבוא לבקר את סבא וסבתא בעין גדי.= חזרנו הביתה !