"הביכוריאדה" בחיפה
המסורת להביא את ביכורי הקציר ואת התוצרת החקלאית הראשונה למקדש בירושלים בחג השבועות פסקה עם היציאה לגלות, ולמעשה התרוקן החג מתוכנו החקלאי. לאחר השיבה לארץ וחידוש ההתיישבות החקלאית נוספו לו התכנים הישנים-חדשים. תחילה היו אלה יישובי עמק יזרעאל, שקיימו תהלוכות להצגת היבולים הראשונים באדמתם, וערכו טקסים וחגיגות להבאת קציר החיטים וביכורי הפרי וחיות המשק.
מוסדות התנועה הציונית יזמו בתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת טקסי הבאת ביכורים בערים הגדולות וביניהן חיפה. נציגי היישובים ובתי הספר החקלאיים צעדו בתהלוכה ברחבי העיר, והציגו את תוצרתם על עגלות מקושטות, כשהם אוחזים בשלטים עם שמם. אלפי אורחים מחוץ לעיר הגיעו במיוחד לקחת חלק בחגיגות יחד עם התושבים וילדיהם. התהלוכה הסתיימה בטקס חגיגי, שבו מסרו החקלאים את תוצרתם לנציג קרן קימת לישראל. במקום פעל "שוק הביכורים" למכירת הפירות, הירקות ובעלי החיים מביכורי החקלאים, שהכנסותיו הועברו כתרומה לקק"ל.
תחילה ראו בתהלוכת הביכורים "מרפא לנפש לאחר חגיגות חגיגת העדלאידע הגדושות מסיכות, צרחנות ונייר צבעוני", ותפסו את החג כ"מרומם ומטהר, מחנך את הנוער ומכניס תוכן ציבורי ולאומי לחיי חיפה היהודית. שכינת החקלאות והעבודה האצילה עליה מתפארת העמל ומחזון גאולת הקרקע" ("דבר", 14.6.1933), אך בשלהי שנות ה-30 החלה להישמע ביקורת על ערכם החינוכי של החגיגות: "כולנו מעוניינים בחגי הטבע והחקלאות… אך האם רוכשים להם רבבות הילדים את הערך הזה ע"י הבאת הביכורים וחגיגות גדולות בעיר שאין בה דבר מן החקלאות?" ("דבר", 8.9.1937). עם השנים נשאו החגיגות בחיפה אופי שונה, ותהלוכות הבאת הביכורים מהיישובים החקלאיים לערים הגדולות נפסקו.פורסם ב- 1.6.2022
