חוף קריית חיים – קיץ 1955
הנה הקיץ מגיע, היום הארוך בשנה ממשמש וכאן, המצילים מגדילים ראש ומקטינים את הכרס וכבר מתחילים לשמוע על הטובעים הרשמיים הראשונים של העונה, מה שמחזיר אותי במכת ולווטה לשפת הים בקריה של קיץ 55 .
מאחר ובת כתתנו החמודה עם הזנב סוס, יודית כהן, עדיין אתנו, החוף עוד נקרא פשוט: "אתה בא לים ?"
כל זב זפת המוביל מכליות זהב שחור לבתי הזיקוק מרגיש חופשי וללא שום פחד להתנקות דווקא מול חופנו בטרם יחזור הביתה ואילו אנחנו ילדי עממי בכירים שמסריחים תדיר בגללו מנפט וסינתבון, מתארגנים כבר להשיל את ההתקלפות השגרתית השנתית ומתחננים לאמותינו הי"ד שדיר באלקום לא תשמנה עמילן בסדינים המגוהצים…. (מספיק בממחטות).
אין מחשב, אין טלפון, אין טלוויזיה, המורות עוד לא באות לים עם שני חלקים, אז מה נשאר לנו ? מטקות.
אם זכרוני אינו מטעני, והוא כן לפעמים, באחד הבקרים אז באותה שנה עליה אני מדבר, בדיוק כשאני משחק מטקות, נשמעו לפתע צעקות ואנחנו הילדים רואים את המציל חוזר מהעומק עם ניצול שוכב הלום על החסקה שלו.
מוריד את הטבוע במהירות על קו המים, אפילו לא על החול היבש, ומיד כל החוף במעגל סביבו כדי לראות מה קורה.
המציל, שאת שמו לא אזכור אבל בכל מקרה נראה שהיה חולה כשלמדו איך מחיים מחדש טובע , מתחיל לצעוק: "יש כאן רופא ? אחות ? משהו ? "
אין טלפון למד"א וצריך להסתדר לבד.
הבן של הטבוע עומד מחוץ למעגל ובוכה. נורא ואיום.
ופתאום מתחולל הנס וגבר גבוה וסמכותי נכנס למרכז המעגל, מודיע למציל שהוא אמנם רופא מיילד אבל אל תדאג, וכמו אתמול אני רואה אותו מתכופף לכמעט ז"ל הזה השוכב על גבו על קו המים ומתחיל ללחוץ לו בקצב על החזה כאשר עם כל לחיצה יוצא לבחור סילון של מים מהפה, כמזרקה כלפי מעלה.
אנחנו בקהל מתרגשים ויודעים שהנה אוטוטו נגמרים לבר מינן המים בריאות והוא חוזר אלינו.
אלא שהלחיצות בקצב נמשכות, המציל מחליף את הרופא מידי פעם אבל המזרקה המתואמת ממשיכה לעבוד.
אחרי עשר דקות של עבודה אני שומע לפתע קול: "זוזו הצידה אני אציל אותו" ורואה איש קטן עם שפם ומשקפיים, מאלה הפנסיונרים שבאים לים בלי בגד ים רק כדי לקרוא עיתון ולהימלט מעבודות הבית של אישתם, שמזיז את כולם ואומר לרופא עאלק ולמציל: "רק רגע. שנייה, תנו לי".
הרופא כבר עצבני וכל יוקרתו בבעיה רצינית ואני זוכר אותו שואל את האיש, אם מטעני אינו זכרוני ממרחק השנים: "אתה רופא "?
אבל הקטן לא עונה ופשוט מתכופף, תופש את הטבוע בידיו, מושך אותו מקו המים החוצה לחול ורק אז מודיע לרופא ולמציל, בקול רם כדי שכולנו נשמע גם:
"אני לא רופא, אבל כמהנדס מכונות בדימוס, אני מתמצא קצת במשאבות ואם לא תוציאו את המה שמו שלו מהמים אתם תשאבו ככה עוד מעט החוצה את כל הים התיכון…."