ערך חדש>האגודה למחקר תת ימי בישראל
הקישור למעלה מצויין ושווה עיון למרות אורכו נערך ע"י ד"ר אודי גלילי חוקר ים שהתחיל את הקריירה כילד שהתלווה למשלחותינו ונעשה מומחה מהטובים בארץ.בחרתי שני קטעים:הראשון אזכור של חוג הצוללים בנחל עוז והשני עוסק במבצע ונסיונות החלוץ של המטוס שצלל למי האגם המר עם הטייס אקי ארצי מדגניה א',בעלה של יעל ארצי שכתבות שלה מתפרסמות מעת לעת באתר שלנו-במטוס היה גם הנווט.
שני קטעים לציון:
1)תארגנות ובניית מערך ארצי של סניפים ומתנדבים חברי האגודה גייסו מתנדבים צוללים ופעילים מכל רחבי הארץ, הוקמו סניפים של האגודה ביישובי החוף: אילת (בריכוזו של דויד פרידמן, מנהל המוזיאון והמצפה התת-ימי), חיפה (בריכוזו של יוסף גלילי), אכזיב (בריכוזו של דני בירנבוים) ותל אביב (בריכוזו של עמי שביט ומאוחר יותר, יעל ארצי), וכן בקיבוצים: נחל עוז (בריכוזושל גייזי שביט), נחשולים, מעגן מיכאל (בריכוזו של דוני קיפניס) רמת יוחנן (בריכוזם של חייא אידלמן ואלישע שלם), יוטבתה ואילות (בריכוזו של יואל נצחן), בית זרע (בריכוזו של ראובן לבנה) ואפיקים (בריכוזו של עמנואל מאור). המרכז בכל סניף היה אחראי על ציוד הצלילה והפעילות האזורית, וייצג את חבריו בהנהלה המבצעית של ההתאחדות. אחת למספר שבועות התכנסה ההנהלה, חולקו משימות (בעיקר גזרות לביצוע סקרים תת-ימיים באזורים מועדפים) והתקבלו דיווחים על סקרים שבוצעו. מדריכי צלילה חברי האגודה יוצאי שייטת 13 העבירו קורסי צלילה בקיבוצים ובסניפים והכשירו צוללים, שזכו בהסמכה ובתעודת צולל של האגודה, בגיבוי והכרה של ארגון הצוללים הבינלאומי (קמא"ס). בעקבות ממצאי הסקרים והמידע שנאסף, בוצעו חפירות בדיקה לשם אימות המידע, ובמידת הצורך יצאו לאתר משלחות בקנה מידה גדול, שפעלו מספר ימים עד שבועות.
2)מבצע חיפוש טייסי מטוס ווטור שהתרסק במפרץ סואץ במלחמת ההתשה
"אחד בשביל כולם, וכולם בשביל אחד", זה היה המוטו המפורסם של שלושת המוסקטרים. המוטו של חברי האגודה היה "חברים זה לא רק דיבורים". אמירה זו יוחסה לשוקה שפירא והפכה לאחת מאבני היסוד של "האגודה למחקר תת-ימי" מתחילת דרכה. מקרה אחד יוצא דופן המאשש זאת, מובא להלן.ביום שישי הראשון לדצמבר 1967 יצאו שני מטוסי ווטור לטיסת ביון בגובה נמוך מעל שטח מצרים. המטוס המוביל, שהוטס על ידי רב סרן אקי – יצחק – ארצי, והנווט סגן אלחנן רז, התלקח מסיבות לא ברורות. ללא הפרת דממת האלחוט, שבר המטוס שמאלה ונסק לכיוון מפרץ סואץ. עד מהרה התפשטה האש, כנף המטוס ניתקה והוא הסתחרר במהירות ובדממה, והתרסק במימיו השלווים של המפרץ. אקי בן דגניה א' ואשתו יעל היו צוללים חובבים. חיים סתיו, ממייסדיי האגודה, היה חברו הקרוב של אקי עוד מילדותם בעמק הירדן. במקריות מדהימה הגיע חיים לבקרם אחר הצהרים באותו יום שישי גורלי בו אבד המטוס. ללא כל היסוס ובגיבוי מלא של יעל, חיים נכנס לפעולה. פנה למפקד הבסיס, אל"מ יענקל'ה אגסי לקבל את אישורו לארגן משלחת חיפוש והצלה, וקיבל אישור מידית. מפקד חיל האוויר דאז, האלוף מוטי הוד, אף הוא בן דגניה א', אישר את הפעולה, ומכאן שוקה וחיים לקחו לידיהם את המושכות. פעולתם הראשונה הייתה לגייס את אלישע לינדר, שינסה להביא ארצה את דר' מרטין קליין עם סורק הצד הסונארי (SSS) החדיש של הארולד אדג'רטון ואוניברסיטת MIT, לסייע בחיפושים. האישור ניתן מיד ודר' מרטין קליין והמכשיר הגיעו ארצה על חשבונם ביום ראשון, 3.12.
יעל ארצי:
שליח ישראל באו"ם, תאם עם הנציגות המצרית בחסות האו"ם, אישור למשלחת חיפוש ישראלית אזרחית לאתר את שרידי המטוס, שאבד בצד המצרי של הגבול הבינלאומי. כל האישורים ניתנו. בתוך יומיים הצליחו שוקה וחיים לארגן משלחת צוללים מתנדבים, כולם בוגרי שייטת 13 ומספר לא מבוטל של גופים שסייעו באמצעים שונים. חיל האוויר העמיד לרשותם מטוס דקוטה והליקופטר להורדת הציוד וצוות החיפושים, כולל שימוש בהליקופטר לצורכי איתור שרידי המטוס שנסחפו לגדה המזרחית. רשות הנמלים נידבה גוררת שיצאה מיד מנמל שרם-א-שייח' למפרץ סואץ, כשעל סיפונה שני משגיחים מטעם האו"ם. חיל הים העמיד לרשותם את כל הציוד התת-ימי הדרוש, כולל תא לחץ ושתי סירות זודיאק. חילות היבשה ספקו סיוע לוגיסטי על הקרקע, שכלל רכבי שטח לסריקת חופי המפרץ לצורך איתור שרידי המטוס. חיל התותחנים סייע באיתור נקודות הציון של האזור המשוער של נפילת המטוס.
תוך יומיים הכול היה מוכן לקראת המבצע. ביום שני, 4.12 התקבל האישור מהאו"ם לרדת לסואץ, והצוות על מלוא כבודתו הוטס למפרץ סואץ, שם החל תכנון ותרגול מקיף של מבצע החיפוש, בהמתנה לאישור האו"ם לפעולה. תכנון המבצע החל עוד טרם ירידת המשלחת לסואץ וכלל תשאול כל הגורמים שהיו מעורבים בפעילות המבצעית, כולל הטייס והנווט שהיו במטוס השני; מרכז הבקרה של חייל האוויר; ריכוז מידע על נתוני תנאי הים במפרץ סואץ באותו יום ולאחריו (זרמים, רוחות, גאות, שפל וכדומה), וכן מידע שהתקבל מספינה יוונית שהייתה בשטח בעת ההתרסקות; ולאחר מכן איסוף מידע מקיף בשטח עצמו מעדים לאירוע. תכנון החיפוש שילב שתי אסטרטגיות: האחת – מיפוי קרקעית המפרץ באמצעות הסורק הסונארי. על פי התכנון, כל אובייקט חריג יסומן במצוף וייבדק על ידי צוללים. במידה ויימצאו שרידים כלשהם העשויים להיות שייכים למטוס, הם יועלו לספינה לצורך זיהוי ובדיקה. במידה והחלק יזוהה כשייך למטוס הווטור, יסומן המיקום גם על המפה לצורך סריקה יסודית בשלב מאוחר יותר. השיטה השנייה הייתה סריקה באמצעות צוללים שייגררו בתוך מזחלות תת-מימיות, בעומק של כ – 5 מטר מתחת לפני המים. צלילות המים במפרץ מאפשרת ראות מעולה של כ – 30 עד 40 מטר. קרני השמש החודרות למים משתקפות בעצמים מתכתיים או זכוכית המונחים על קרקעית הים. בהנחה שהמטוס התפרק כשפגע בעצמה במים, עשויים שרידיו, אם יתגלו בדרך זו, להוביל לאיתור הקוקפיט (תא הטייס) של המטוס, שייתכן שעטף במלכודת מוות את אנשי צוותו. המצרים אישרו שני ימי חיפוש ימיים בלבד. ביום ד', שישה ימים לאחר התאונה, הגיע האישור ממצרים והגוררת שנשאה את דגל האומות המאוחדות, מלווה בשתי סירות זודיאק, שבאחת מהן היה דר' מרטין קליין והסורק, יצאו לכיוון אזור התאונה. תכנון המבצע על כל פרטיו הועבר מראש באמצעות האו"ם לשלטונות המצריים לאישורם, ובניווט זהיר, הקפידו הספינות לתמרן את מסלול השייט במדויק, בהתאם לתכניות שאושרו. הסירות חצו את קו הגבול הבינלאומי, בטווח ראיה ברור של המצרים, לפתע, מאי שם נשמעו קולות נפץ אדירים. ללא התראה, נורתה אש תופת על צוות החיפוש, שכמוסכם לא היה חמוש. בתיאום מדויק להפליא נפתחה הפגזה וירי מהחוף המצרי ומהאי גרין. כדורים, קליעים ופגזים התעופפו מעל וסביב הסירות, מתנפצים במים בקולות שריקה עזים. הצוות רץ לכל עבר לתפוס מחסה. ההפגזה המצרית על השייטת הקטנה הלכה והתעצמה. לא חלפו דקות ספורות וכוחותינו החלו להשיב אש. המפרץ התלקח! וניתנה פקודה לחזור למים הטריטוריאליים של ישראל ולהמתין. עם נסיגתם, חזרה השלווה המדומה על המפרץ. לאחר משא ומתן אינטנסיבי בין הגורמים הישראליים למצריים בתיווך האו"ם, הצהירו המצרים שאירעה "תקלה מקומית" בזיהוי משלחת החיפושים. ניתן אישור נוסף לצוות להיכנס לשטח המצרי. מעבר הגבול עבר בשקט. אך לא חלפו דקות ספורות ושוב החלו מטחי פגזים מתעופפים ונוחתים סביב המשט הקטן, ששט לאיטו בחסות האו"ם. יום הסריקות הראשון נחל כישלון מדיני חרוץ. חלפו יומיים, ובדיוק שבוע לאחר התאונה, התקבל מהאו"ם האישור השני לצאת לאזור. וגם הפעם מטרים ספורים בתוך שטח מצרים רעם המפרץ. מטח ירי אלים שוב הוטח על שלושת הספינות חסרות הישע, מהצד המצרי של החוף ומהאי גרין, בעוד צה"ל משיב אש, ושוב בוטל החיפוש הימי. שלושה ימים לאחר מכן התקבלה הנחייה לבטל את המבצע, והמשלחת חזרה לישראל כלעומת שבאה. חיפוש מקצועי נוסף של שרידי המטוס והטייסים מעולם לא בוצע. מסירותם ופעילותם החברית של חברי האגודה למחקר תת–ימי וחבריהם מחו"ל, דר' מרטי קליין, פרופ' הארולד אדג'רטון ואוניברסיטת MIT מלמדים שהאמרה "חברים זה לא רק דיבורים" אינה בגדר מילים ריקות.