לרמי זילברשטיין שלום מצורף בזאת כמה מילים שכתבתי לתערוכה לזכר הבנים והבנות שנפלו במערכות ישראל, המילים הם לזכרם של מדריכי תנועות הנוער בקריית חיים והם מוקדשות לחנוך זילברשטיין ז"ל ומיכאל גוטפלד ז"ל
שהיו מדריכי הראשונים בגדוד להבות בתנועת השומר הצעיר בקריית חיים צרפתי גם תמונה שהייתה לי של מיכאל גודפלד והקבוצה שלנו בתנועה בברכה דן רונן
למי שהיו- ונשארו
מילים לזכרם של מדריכי תנועות הנוער בקריית חיים שנפלו במלחמות, מוקדשות לחנוך זילברשטיין ז"ל ומיכאל גוטפלד ז"ל – מדריכי הראשונים בתנועת "השומר הצעיר" בקריית חיים.אדם צועד בשביל הזמן אל גבול החיים, בדד ולשכחה אך יש וזכה להשאיר חותם גם לאחר לכתו.
"בני האדם הם בני מעשיהם" – אמרו חכמים. מדריכינו בתנועות הנוער בקריית חיים היו דמויות רבות- מעשים ומשפיעות שהשאירו בנו משהו מהם.רבים וטובים מבני הקרייה נפלו במלחמות והם נשארו בזכרונות ולא רק בזכרונות.
66 שנים עברו והזכרונות חיים, אמנם הם לא תמיד מה שהיה, אלא מה שנדמה לנו שהיה- אך השפעתם אמיתית.
זכרונות באופן טבעי הם: "כמו אבנים שהזמן והמרחק אוכלים בהם ומעלימים אותם בהדרגה". גם הזכרונות שלנו, לאחר שנים כה רבות, נעשים מעט מטושטשים, אך עיקרם נשאר, והם מעמיקים עם השנים את הרגשת החסר.
" האמנות של הזכרונות היא בתשומת הלב" – זכרונות הם כפגישות, הם געגועים לאנשים ולתקופה, לא כדי לחזור לאותם הימים אלא כדי לדעת לאן הולכים מאותם הימים.
אני זוכר את הרגעים הנוראים בימים ההם, בהם החלו להגיע ידיעות על נפילתם של בני קריית חיים, שהכרנו אישית. במיוחד, אנו זוכרים את הידיעות על הנופלים שהיו מדריכים שלנו בתנועות הנוער.
כשאני נזכר במדריכים שנפלו, אני נזכר בשורה משירו של אלכסנדר פן:
"אני לא רוצה להיות אינני, אני רוצה להיות אני"
כמה הם רצו לחיות!
כשנזכרים מהרהרים, מה ומי הם יכלו להיות ולעשות , אילו…? ומתגעגעים למה שמדינת ישראל יכולה היתה להיות!
המדריך הראשון שלי, בצעדי הראשונים בתנועת השומר הצעיר קן קריית חיים, ואני ילד בכיתה ה' היה חנוך זילברשטיין. חנוך היה מדריך מוערך, משפיע, חזק, משרה בטחון ואמונה "בצדקת הדרך", מוביל ומנהיג, הוא אמנם היה מדריך שלנו, תקופה קצרה אך רישומה הוא ארוך.
אני זוכר את הימים שבהם נפוצה הידיעה, בתחילה כשמועה, ואח'כ כידיעה על נפילתו של חנוך במלחמה על התחבורה שקדמה להכרזה על העצמאות.
חנוך נפל בליווי שיירה שיצאה מגוש עציון הנצור לירושלים ב- 13/1/48 ונתקלה במארב. חנוך ירד לפרק מחסום שהוצב בדרך, נפצע, עלה פצוע על המכונית ונפל ממנה בשעת הנסיעה. גופתו החרוכה נמצאה בצד הדרך לאחר כמה שעות.
המדריך השני שלנו היה מיכאל גוטפלד מקריית ביאליק שהיה חבר פעיל בקן קריית חיים. מיכאל היה מדריך אהוב, כבש לבבות בחיוכו הלבבי ובכובע האוסטרלי רחב השוליים שנהג לחבוש. מיכאל היה מדריך- חבר שניתן היה לסמוך עליו, שאפשר היה לפנות אליו בכל בעיה, מדריך שאהב אותנו ואנו אהבנו אותו.
מיכאל נפל בשיירת יחיעם בט"ז באדר ב', תש"ח 27/3/1948. אני זוכר את כינוסה של השיירה ב"בית יציב" בקרייה לפני צאתה לדרך. אני זוכר את הלילה הנורא, "ליל השיירה" שבו נפוצו בקרייה הידיעות על ההתקפה של השיירה ושמות הנופלים בני הקרייה- את כולם הכרנו אישית- כל שם כפצע שלא יירפא, כל שם, אדם, שכן, חבר, מדריך- שלא יחזור.
לילה כזה לא שוכחים לעולם.
בני קריית חיים נתייחדו באיכותם האנושית והמוסרית. בנכונותם "להגשים", בחלומות על "שוויוניות" האדם, ובאמונה "בדרך ובצדקתה". דרכם הייתה דרכה של קריית חיים "האוטופיה העירונית הסוציאליסטית". על כך מעידה גם לצערינו רשימת הנופלים הארוכה של בני קריית חיים.
חשוב לספר את סיפורם של דור מלחמת העצמאות ובמיוחד של בני הדור שלחמו וניצחו ושל הרבים שנפלו.
ההווה והעתיד נוצרים בדיאלוג עם העבר. כמו שנאמר: "אפילו אלוהים אינו יכול לשנות את העבר". על אף זאת, יש כיום מי שמנסה "לשנותו" לצרכיו ולאמונותיו. חשוב ללמוד וללמד את אירועי העבר, להבין כיצד נתפסים וכיצד משפיעים אירועי העבר וגיבורי העבר על הדורות הממשיכים ועל עתידם וכיצד אפשר להעמיק השפעה זו.
"ללא ידיעת עברו לא יבין האדם את ההווה שלו,
מאחר וכל הווה יעוצב על ידי העבר".
כתב יגאל אלון מפקד הפלמ"ח שבזכות מנהיגותו, כשרונו הצבאי וגבורת לוחמיו ניצחנו וזכינו במדינה.
חובה עלינו לזכור ולספר את סיםורם של הנופלים לבני הדור הצעירים כדי שימשיכו, בדרכם הם, את אותה הדרך שעליה חלמו הדורות לפניהם.
" שלוש דרגות לאבל" כתב הרב אברהם אשל "הבכי, השתיקה, והיכולת לתרגם את האבל לשיר".
למדריכי בשומר הצעיר שנפלו יאות מילים משירים:
"כל הליכתי אל האין כי האין ישנו" (אבות ישורון)
"שירים אינם נקברים, בטקס לא קדוש וקדום,
המנגינות נשארות לעולם, והנצח הוא המהום"
(יהונתן גפן בשירו "נעמי זמר" לזכרה של נעמי שמר)
דן רונן