מצ"ב דברים שאומר בעצרת יום הזיכרון לשואה ולגבורה בתיאטרון ירושלים ב- 28/4/14 בשם הרשות הלאומית לתרבות יידיש.הדברים יחודים בכך שהם מוקדשים לחשיבות שימור מורשת תרבות יידיש."הנאצים לא רק שחטו את הגוף, הם התעללו גם בנשמה" כתב חיים חפר במקאמה ב"יד הלשון"למרות זאת, היידיש לא תמה לגווע ואנו יורשיה וממשיכיה איננו רשאים "בשמיטת ערכים גדולים כמו תרבות היידיש בת אלף השנים:שמיטה של ערך כמו היידיש על נכסיה איננה אלא דילדול עצמנו " כתב פרופ' דב סדן אחד מגדולי חוקרי היידיש . כך כתב גם ברל כצנלסון"דור מחדש ויוצר אינו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות, הוא בוחן ובודק מרחיק ומקרב" . הרשות הלאומית לתרבות יידיש שאני חבר בה פועלת על פי "חוק הרשות הלאומית לתרבות יידיש 1996" כדי לאפשר אופציות לחיים עם יידיש ולשימור המורשת של תרבות היידיש. בגלל חשיבות הנושא ראוי ורצוי לתת לו ביטוי ציבורי
ד"ר דן רונן
חבר הרשות הלאומית לתרבות יידיש
דברי ד"ר דן רונן בשם הרשות הלאומית לתרבות יידיש:
עצרת יום הזיכרון לשואה ולגבורה- תיאטרון ירושלים 28/4/14
אונדזרע טיירא פרוינד, אין נאמן פון דער נאציאנלע/ אינסטנץ פאר יידישער קולטור – שלום עליכם. כמה מלים בשם "הרשות הלאומית לתרבות יידיש" – השותפה לעצרת היום. מילים של זיכרון חשובות לזיכרון – כפי שנאמר בספר ירמיהו (ל"א) "מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד".
הרשות פועלת על פי "חוק הרשות הלאומית לתרבות יידיש" – 1966".מטרותיה, בין השאר, לאפשר אופציות לחיים עם היידיש, להיכרות עם תרבות היידיש, לענות לצרכים של דוברי היידיש, לעודד יצירה, פרסום ספרים, תעוד ומחקר לעודד הוראת יידיש ופעילות אמנותית; לשמור, להחיות ולהפיץ את תרבות היידיש לקהלים נוספים, לפתח אלמנטים בתרבות היידיש שיש להם פוטנציאל של משמעות לדור הצעיר, ושביכלתם לתרום לעיצוב זהות תרבותית יהודית, ועוד.היום, ביום הזיכרון אנו מדגישים את חשיבותו של הזיכרון בחיי עם ואדם "עם המאבד את זכרונו מאבד את חייו" (יורם קניוק)." ללא ידיעת עברו" אמר יגאל אלון "לא יבין אדם את ההווה שלו, מאחר וכל הווה מעוצב ע"י העבר". המשורר שלום סמיד הגדיר זיכרון: "רמץ הגחלים הלוהטות הלוחשות אחר דעוך הלהבה".
"נזכור" כתב אבא קובנר , "את תילי האפר / אשר מתחת לגנים הפורחים / יזכור אחי את מתיו, כי הנה הם מנגד לנו, הנה ניבטות עיניים סביב סביב ועל דמי לנו עדי יהיו חיינו ראויים לזכרם" הנאצים לא רק שחטו את הגוף הם התעללו גם בנשמה" כתב חיים חפר במקאמה "ביד הלשון": "היידיש באה באש. ספרים, שירים, מסות, הצגות תיאטרון, גם הכלייזמרים שרו אותה בבוא יומם האחרון/ אתם זוכרים את" בי מיר ביסטו שיין" כך הם שרו ובכו והכנר על הגג כבר לא ניגן, וטוביה החולב הלך אל הבור בבאבייאר, וגעבירטיג קרא "העיירה בוערת" ויותר לא שר".
"היידיש נלחמה – עד המלה האחרונה, ב"צאנה וראינה", כתב חיים חפר, "גם כאשר היה נדמה שהיא גוססת ועוד יום ואיננה, היא נלחשה בקבוצת הפקודות של לוחמי הגיטאות אצל הפרטיזנים ביערות ליטא, במחנות בין הדם והדמעות, ובישיבות ובדיונים של היודנרט. בשעות האין ברירה הנוראות, ובעולם שבו המצפון והחמלה שקעו ברפש. היידיש לא תמה לגווע, היידיש היתה הנפש…. כי את מה שאדולף הארור ההוא רצח, אנחנו דוברי העברית לא נשכח".
פרופ' דב סדן מגדולי חוקרי היידיש כותב במאמרו "הזיכרון היהודי": "אנו מחוייבים בחשבונה הכולל של תרבותנו שאנו יורשיה וממשיכיה, ואיננו רשאים בשמיטת ערכים גדולים מכלל האינוונטר. שמיטה של ערך, כמו היידיש על נכסיה איננה אלא דלדול עצמנו".
וכך כתב גם ברל כצנלנסון: "שני כוחות נתנו לנו זיכרון ושכחה". אי אפשר לנו בלעדי שניהם…. דור מחדש ויוצר אינו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות, הוא בוחן ובודק, מרחיק ומקרב. …
הרב יהושוע השל אמר: "שלש דרגות לאבל: הבכי, השתיקה, והיכולת לתרגם את הכאב לשיר".
גם היום, בעצרת זו, גדול כוחם של הניגונים וכבר אמר רבי נחמן מברסלב: "הדמעה פורצת שערים אך השירה מפילה חומות".
וכך כתב יעקב פיכמן בשירו ביידיש:
"השירה טל העולם היא המגינה עלינו מפני הגלים הדלוחים העומדים עלינו יום יום ושעה שעה ומפני הכעור והכמישה שאין מסתור מפניהם.
"שירים אינם נקברים בטכס לא קדוש וקדום" כתב יוהנתן גפן "המנגינות נשארות לעולם והנצח הוא המהום".
נזכור ונשיר.
ד"ר דן רונן- חבר הרשות הלאומית לתרבות היידיש