'אין זו הרוח'. מוכר לנו בעברית כ'על ערבות דון' שכתב נתן יונתן
(יש מי ששרו 'על גדות הוולגה', וריאנט של מישהו שהחליט שעליו לשפץ את יונתן).
אין זו הרוח
שירה – איזי (ישראל) הוד.
מוסיקה והקלטה – מאיר רז.
תרגום מילות השיר המקוריות
[מרוסית לעברית]
כפי שנעשו על ידי גרימי.
לפי תרגום מילולי של אלכס נאקאריאקוב
השיר "אין זו הרוח": סיפורו של שיר
זוהי רומנסה רוסית, То не ветер ветку клонит TO NYE VETER VETKU KLONIT (לא הרוח הוא שֶמָטֶה את הענף), רומנסה שיסודותיה במאה השבע עשרה. את המלים הנוכחיות כתב סמיון סטרומילוב ב 1840.עד לאחרונה יוחס הלחן לאלכסנדר וארלאמוב, אולם לאחרונה, בדק המוסיקולוג ד"ר יוסי גולדנברג את 'כל כתבי וארלאמוב' ומצא שם לחן אחר לשיר זה. ידוע על מלחינים רבים שכתבו לחנים לשיר, כולל צ'איקובסקי, אבל כרגע איננו יודעים מי המלחין של מנגינה זו. השיר פופולרי עד היום והוא מנכסי צאן ברזל של השירה הרוסית.אם נחפש רומנסה שיש בה האלמנטים האופיניים לרומנסה רוסית – אהבה נכזבה, יסורים, משאלת מוות, זוהי הדוגמא האולטימטיבית. בעברית לא זכה השיר לטיפול הולם, עשו ממנו "שיר של קוזקים, שיר פרא ויפה". השוטף את הערבה. (מלים – נתן יונתן), אין שיר מתאים פחות להגדרה "שיר פרא ויפה" משיר זה. (ר' 'זמרשת' – 'על ערבות דון') שיר עברי נוסף למנגינה זו נכתב עוד בראשית המאה העשרים בידי צבי ש"ץ, מאנשי חבורתו של ברנר. השיר נקרא 'גיל שמחה וזמר' (ר' 'זמרשת'). אמנם, שלא כשירו של יונתן, ובדומה לשיר הרוסי המקורי, הוא שיר פסימי, אולם הוא אינו תרגום אלא שיר מקורי.
הנה תרגום מילות השיר המקוריות [מרוסית לעברית] כפי שנעשו על ידי גרימי.
התרגום נעשה לפי תרגום מילולי של אלכס נאקאריאקוב.
אין זו הרוח
אֵין זוֹ הַרוּחַ אֶת הֶעָנָף תַנִיעַ
אֵין זֶה הָרַחַש שֶל יַעַר אֲלוֹנִים
לִבִּי הַמִתְיַפֵּחַ, גוֹנֵחַ עִם כּוֹל זִיעַ
כָּכָה סְתָוִוי, הוּא רוֹעֵד עִם הֶעָלִים.
צַעַר טוֹרְדֵנִי וְרֶגַע אֵין שֶל נַחַת
כּמוֹ הַנָחָש, עַרְמוּמִי בֶּן עַרְמוּמִים
הוֹ גְזִיר הָעֵץ, פָּנַס לִי, תִבְעַר וְתִשָרֵף, אֶחָא –
יַחַד אִתְךָ אֶשָרֵף לְעוֹלָמִים!
אֵין לִי חַיִים בְּלִי אַחַת שֶלִיבַּבְתָנִי
עִם מִי אֶצְעָד בְּמוֹרַד הַכְּנֵסִיָה?
אֱמוֹר גוֹרָל אָכְזָר, לָמָה כָּכָה אֵרַשְׂתַנִי
כְּבָר בִּנְעוּרַיי אֶל דוּמָה וְדוּמִיָה.
פִּתְחִי אֶת פִּיךְ, אֲדָמָה לָחָה מִמַיִם
רַק בָּךְ אוּכָל בִּמְנוּחָה שְׁקֵטָה לִבְחוֹר
אֲמְצִי אוֹתִי אֵלַיִךְ, הוֹ אִמָא אֲדָמָה, אִמָא
נוּחַ אֵתָךְ בִּצְפִיפוּת עֲפָר הַבּוֹר.
הֵן הַחַיִים עֲבוּרִי הֵם שׁוֹד וָשֶׁבֶר
עֶצֶב אוֹכְלֵנִי מִבּוֹקֶר וֶעַד לֵיל
מָתַי כְּבָר יֵעֲרֵם הֶעָפָר עַל תֵל הַקֶבֶר
מָתַי מָתַי יִסָתֵם לִי הַגוֹלֵל ?