לקראת סיום תקופת ההכשרה במעין ברוך והכנה למעבר להיאחזות הנחל "נחלאים מול עזה" במטרה לאזרח את ההיאחזות הראשונה של הנחל ולהקים את קיבוץ נחל עוז, החליטו לשלוח את צ'מני המסגר ואותי הפלח לקורס "מכונות חקלאיות". 3 שבועות בבית דראס, תחת פיקודו של מי שהיה יותר מאוחר ידיד קרוב שלנו, יואל צימרמן מיבניאל. משם עברנו להשלמת הקורס במשך 3 חדשים במדרשת רופין במסגרת צבאית עם מ"מ שמעלינו. ערב אחד, צ'ימני ואני "באקראי" נתקענו במיקשת האבטיחים של מושב חירות, ובכדי לא לחזור בידיים ריקות הבאנו לחדרנו המשותף כמה אבטיחים מחיי נפש, הזמנו את חברינו לקורס ויחד קינחנו את האדום המתוק משפתינו, אלא שלגמרי במקרה המ"מ שלנו היה בן מושב חירות וכשהבחין בחינגה והציץ לחלוננו, הודיע שלסוף השבוע כולם יוצאים לחופשת שישבת….חוץ מצ'ימני וגייזי שיבלו את השבת במעצר בבסיס פיקוד הנחל ביפו בעוון גניבת אבטיחים. הגענו לפיקוד הנחל, ושם פגשנו בין היתר את מכרנו נחצ'ה (נחום היימן) ואת יונה עטרי, אבל חשוב מכל היה שם אריה וולך חבר ילדותנו מהקריה וחבר הכשרתנו, ששימש כנהגו האישי של אלוף הפיקוד משה נצר. כששמע את סיפורנו הוליך אותנו לקצין התורן ואמר לו כך: "אלה שני החברים הכי טובים שלי, תן להם פתק שהם היו עצורים כאן כל השבת… שחרר אותם עכשיו ומיד ושכח מכל העניין" ואכן כך היה, אז מה עושים וכבר ששי די מאוחר ? צ'מני נזכר שהיה בחוליית ההבטחה בטיול של גרעין בני/ות עיינות, אלה שהיו מיועדים להתאחד עם הכשרתנו בהקמת קיבוץ נחל עוז, שם שם עינו באחת חייכנית מלאת חיים ומרץ,שוש שמה וגם היא לא הייתה אדישה אליו. כך מצאנו עצמנו יוצאים בטרמפים לעיינות דרומה מצומת מושב בית עובד. איך צ'מני עבר את הלילה והשבת הוא לא סיפר לי, אבל אני ישבתי בשיחות ובשתיקות ארוכות על ספסל בחצר עם זוהר גורי, שלימים התחתנו ואח"כ גם צ'מני התחתן עם שוש ,הם גרו בדירה הצמודה לדירתנו, זו הייתה התחלה ואולי המשך למסכת חיי של אהבה וידידות עם צ'ימני ,. שוש נפטרה והשאירה את צ'מני עם 3 יתומים, לימים יחד עם חברתו אליה הוא אסף את השברים ויחד בנו חיים והשתקמו, בשנים האחרונות צ'ימני היקר היה מנותק, וגם זוהר גורי הלכה לעולמה. שפר גורלי … שכנראה שנשארתי כדי לספר כל זאת.
גייזי