אשר רון (בחמוצקי) : זה קרה בליל "סדר פסח"
בסיום מלחמת העולם הראשונה אחד הבנים של משפחת בחמוצקי לא חזר לביתו . לביתם , בעיירה איבנובקה (באזור העיר חרסון שבאוקראינה ) הגיעה גלוית דואר עליה היה כתוב :"בנכם , לובה בחמוצקי , מת כגיבור במלחמה" . ההורים זיהו שהכתובת בגלויה הייתה כתובה בכתב ידו של בנם . הם הבינו כי ללובה היו גלויות עליהן כתב את כתובת ביתם וכאשר הייתה לו אפשרות הוא הוסיף מספר מילים ושלח הביתה . הפעם היה משהו תמוה בגלויה שהגיעה . במשפחה חשבו שגוי מצא גלויה שאבדה ללובה ושלח , כמעשה קונדס , לביתם של משפחה יהודית . האב , אהרון בחמוצקי שלח כמה מהבנים לחפש ברחבי רוסיה את האח שאבד ולא חזר הביתה מהמלחמה . משפחת בחמוצקי היתה משפחה מבוססת ולה שנים עשר בנים ובנות . האחים שיצאו לחיפוש ידעו את מספר הגדוד בו שרת לובה וידעו את סימן התג שנשא על כתף מדי הצבא . משך מספר שבועות הם חיפשו ברחבי רוסיה (אוקראינה היתה שייכת לרוסיה באותה תקופה ) . הם התפזרו ברחבי רוסיה , תיחקרו חיילים ברכבות ובתחנות רכבת אבל חזרו לביתם מבלי לפתור את התעלומה . הבן האובד , לובה , לא נמצא ולא היה שום מידע אודותיו .
סבי , אהרון בחמוצקי שהיה יהודי מאמין , אסף את הבנים והודיע להם שהגיעה העת לעזוב את רוסיה ולעלות לארץ ישראל . חמישה בנים ובת אחת הצטרפו להורים כדי לעלות יחד לארץ ישראל . חמישה מהילדים החליטו להשאר , בינתיים , ברוסיה . כדי להכנס לארץ ישראל היה צריך אישור ( סרטיפיקט ) מהשלטונות הבריטים ששלטו באותה עת בארץ ישראל . אהרון , אישתו יחה ושנים מילדיהם הצעירים עלו ארצה בשנת 1918 . אבי , מיכאל בחמוצקי קיבל אישור כניסה לארץ רק לאחר שלש שנים של המתנה ברוסיה .
בשעת ערב , לפני העליה על האוניה בנמל אודסה , נערך מפקד של החלוצים לקראת עליה לאוניה . החלוצים היו מאורגנים בתנועת "החלוץ" שעסקה בארגון היהודים לעליה לארץ ישראל . בזמן המפקד הקריאו את שמות האנשים המיועדים לעלות לאוניה . כאשר הסתיים המפקד ניגש אחד מאנשי הקבוצה לאבי ושאל אותו האם יש לו אח בשם לובה . אמנם כן השיב לו אבי . אני שרתתי עם אחיך במלחמה אמר אותו איש . זה קרה בליל "סדר פסח" . היינו במלחמת חפירות נגד הגרמנים . בערב פסח אני ואחיך לובה ביקשנו אישור לחגוג את הסדר בכפר שהיה בקרבת העמדה שלנו . עם סיום "סדר פסח" אצל משפחה יהודית , חזרנו שנינו לעמדה . היה לילה חשוך מלווה ברוח חזקה . החיילים בעמדה לא זיהו אותנו וירו עלינו מחשש שאנחנו גרמנים שבאו לתקוף אותם . אחיך נהרג ואני ניצלתי . בכיס של אחיך הייתה גלויה עם כתובת מקום מגוריו . המפקד של הגדוד כתב כמה מילים על הגלויה ושלח אותה בדואר לביתכם .
היה זה בצהרי יום , לקראת ההכנות לסדר פסח . הייתי כבר נער בוגר כאשר שמעתי את הסיפור מאבי , מיכאל בחמוצקי ז"ל . אבי פרץ בבכי מר ואני הצטרפתי אליו לבכי . הייתה זאת הפעם הראשונה והאחרונה שראיתי את אבי בוכה בכי תמרורים .
אשר רון (בחמוצקי)