עדות מחצר ביתנו ,רחוב ט' 2.
תחילת דבר.
ביום 7.8.2011,כותב דן בניהו {בניס },ב"אתר החופשי של בני קריית חיים " פרק הארכיון –הקהילה מספר 138"זיכרונות קרית חיים"אודות מרדף שניהלו הבריטים סמוך לביתו ברחוב י'ט, בעקבות אנשי האצ"ל שביצעו התקפה על בתי המלאכה של הרכבת .גייזי סיכם את הכתוב במילים אלה : "זיכרון ילדות הוא ערך חשוב לשימור" . בניס נמנה על חברי הטובים ,מאז נעורינו בקריית חיים ,דרך עין גדי ועד היום."זיכרון הילדות שלי " הוא כי מועד ההתקפה על המחנה הבריטי בקריה שונה ממועד ההתקפה על בתי המלאכה של הרכבת , אך לא מצאתי לכך סימוכין. לאחרונה מצאתי את הפתרון,והוא מוגש בהערכה ובידידות לבניס לשרה ובני משפחתם ,ולכל נאמני , כותבי וקוראי האתר באשר הם.
מבוא היסטורי.
בעקבות סירובה של הממשלה הבריטית בהנהגתם של בווין ואטלי לאמץ את המלצות הועדה האנגלו-אמריקאית לאשר עליתם ארצה של 100.000 יהודים,חידשה" תנועת המרי העברי " את פעילותה . שלוש המחתרות :" ההגנה " ,האצ"ל והלח"יפעלו תחת פיקוד אחד. בתקופה זו של הפעילות המשותפת לשלושת הארגונים הצבאיים בוצעו פעילויות רבות ומגוונות,בכל רחבי פלשתינה א'י , כנגד מוסדות השלטון המנדטורי ,המשטרה והצבא , והפעם תוך תאום אחדות ושילוב כוחות.אירועים כמו ליל הגשרים{ הפלמ"ח וההגנה 16.6.1946 } ,התקפה על בתי המלאכה של הרכבת במפרץ חיפה {הלח"י 17.6.1946} ,,השבת השחורה " {29.6.1946} מוכרים וזכורים לרבים. התקפת אנשי האצ"ל על מחנה הצבא הבריטי בקריית חיים איננה מן המפורסמות ,אך מוכרת לבני קריית חיים ,במיוחד הפלשתינאים והיא חוליה משרשרת פעולות אשר האיצו את החלטת ממשלת בריטניה לוותר על המנדט בפלשתינה א'י.
מראה מקום.
מחנה הצבא הבריטי בקריית חיים הוקם על גבעות החול שמדרום לקריה.גבולות המתחם רחב היו : בצפון—רחוב כ' {היום רחוב בן צבי }.בדרום – סמוך לרחוב יוסף לוי שבמפרץ , במזרח – גדרות חצר מתחם משטרת קריית חיים{על כביש חיפה –עכו , שד' ההסתדרות }ובמערב – קו אלכסון שמתחיל בהמשך לרחובות ג'- ד' עד סמוך למסילת הברזל. }שטח המחנה שבין רחוב י' לרחוב ט' ועד לרחוב יוסף לוי שבדרום ,שימש למחסנים לחמרי בנייה ,ציוד טכני , קרשים לוחות ומשטחי עץ ,בנינים למשרדי מינהלה ,תכנון והנדסה. ביתרת שטח המחנה,בשטח גדול בהרבה ניצבו בניני מפקדה , מחסני אפסנאות ,מחסנים של ציוד צבאי כמו ,מרכזיות ,מכשירי מורס ,מכשירי טלפון שדה וציוד קשר קווי . היו גם מתחמים של מחסני נשק ותחמושת .מגרש חניה רחב ידיים נסלל במקביל לרחוב כ' , בו חנה צי גדול של משאיות וגם כלי רכב צבאיים אחרים : נושאי ברן ,גי'פים ,אופנועים . לנו ,הילדים והנוער ,החשוב מכל היה המבנה הקשתי של הנאפי {שק"ם } בקרבתו ניהלנו משא ומתן עם חילי הממלכה על בולים , בוטנים , מסטיקים ,ממתקים ומיני תופינים.בדרך כלל היינו מנצחים במשא ומתן .קבלנו מהחיילים הכול בעבור מבט או חיוך וחזרנו הביתה מאושרים ,עם מספר בוטנים בכיסים ואפילו עם שני בולים משולשים. כל היקף שטח המחנה היה מגודר בגדרות תיל . למחנה היו שתי כניסות ראשיות ,האחת מול רחוב י'ט והשנייה מול חצר ביתנו ,רחוב ט' מספר 2 פינת רחוב כ'..בכל אחת מהכניסות וגם במספר נקודות שליטה שלאורך הגדרות היו עמדות שמירה ,מאוישות בחיילים {אוסטרלים ,הודים , אפריקה המשוונית ,ומהמושבות הבריטיות } מצוידים בבקבוקי שתייה וחמושים בנשק אישי ומקלעים.
ילד פלשתינאי בראש שיירה בריטית.
אל מחנה הצבא הבריטי ,בדרום הקריה הייתה מגיעה מדי מספר ימים שיירה של עגלות ,רתומות לשני סוסים בלגיים כבדי משקל ,עמוסות מטען ציוד וחמרי בניין שהעמיסו במחנות הצבא הבריטי שבקרית מוצקין ,קורדני ומהמחנה הצבאי שברחוב א' {בשטח של" גורדוניה"-"התנועה המאוחדת " }. בראש השיירה רכב על סוס אציל מצוחצח ומבריק סרג'נט אוסטרלי מדוגם מכף רגל עד ראש , ובידו שרביט ."הגיבור " הזה לא יכול היה לעמוד בפני ילד קיריתי אשר המתין לו בכניסה לרחוב ט' ,בפינת הכביש הראשי {ליד הבית של משפחת נהרי }, עד שהושיט זרועותיו החזקות , הרימו והושיבו לידו על אוכף הסוס וכך שניהם רכבו עד לקצה הרחוב , ממש עד לשער הכניסה למחנה, והילד חזר מאושר לביתו .שנים חלמתי להגיע לאוסטרליה להודות לסרג'נט שלי. עד היום לא הגעתי לשם .בלעדי הסוס והאוכף יחסר לי משהו בפגישה.
טבילת האש הראשונה שלי .
{בחסות סבתי ,ואימי האוחזת בזרועותיה את אחי מנחם בן השלוש}.עם רדת החשיכה ,בערבו של יום חמישי 2.1.1947,ימים ספורים לקראת יום הולדתי התשיעי,הפתיעו אנשי האצ"ל את משפחתנו ואפילו את הבריטים.בעודנו עורכים את השולחן לארוחת הערב , עומדים לסכם את היום ומתכוננים למשימות המחר ,נשמעו לפתע קולות צרורות ירי,ומטח של קליעי כדורים התנפץ וריסס את הקיר הדרומי של ביתנו. סבתי לאה אחזה בידי ,אימי מרים חיבקה ואימצה אל ליבה את אחי הקט מנחם ומיהרנו אל החדר הפנימי ,חדרו של דודי ישה. כאן ישבנו . אמי מרים מאד דאגה אך התגברה. סבתי לאה ישבה זקופה,אוחזת בחוזקה את כף ידי . בזוית עיני הבחנתי שהיא ממלמלת ,אולי מתפללת. אחי מנחם היה רגוע בזרועותיה של אמא והיה נדמה שהוא אפילו מרוצה מ"צלילי התזמורת " ומכל ה"אירוע החגיגי".ואני ,לא ידעתי אם אני חולם או נמצא במבחן אמת.חילופי האש נמשכו מספר דקות ,נשמע קול נפץ אדיר ולאחריו השתרר שקט מוחלט.חולף זמן קצר ואנו שומעים שיחות בין מספר דוברי אנגלית ומבחינים ,מבעד לשלבי התריסים בדמויות הנעות בחצר ביתנו.בימי חולין ,כאשר חיילים שיכורים טעו ונכנסו לחצר ביתנו במקום בשער המחנה והתחננו לכוס בירה , אמא הייתה מוזגת להם כוס מים ומורה להם את הדרך , אך עלינו אסרהלצאת מפתח הבית. עתה שגם יורים,נשמעים קולות נפץ והשמים מאדימים אין לי אלא ללכת לישון.
ממצאים עם עלות השחר.
בבקר שלמחרת ,בעוד אמא מכינה את הסנדוויץ' להפסקת העשר , אנשי משטרה פולשים לחצרנו.אחותי הגדולה אילנה ,שבליל האירוע הייתה בפעולת קפ'פ ליד צריף "מחנות העולים " בקרית מוצקין לחשה לנו שהם מחפשים את אנשי האצ"ל אך היא יודעת היטב שהם כבר לא באזור. על פני שטח הגינה המטופחת והמגורפת של אמא ,ניכרים עקבות נעליהם של אנשי החוליה אשר תקפה מחצר ביתנו את שער המחנה . הקיר הדרומי של ביתנו מנוקב כדורים.תרמילים ריקים של כדורי רובה ומקלע מפוזרים בחורשת האורנים שבחצר ולאורך גדר ביתנו.צעדתי ברחוב כ' , לצד גדרות המחנה . החל מהפניה לרחוב ח' אני מבחין שאספלט הכביש שרוף וחרוך מאש .אני ממשיך לצעוד בעקבות שובל האספלט השרוף ,פונה בעקבותיו לרחוב י'ט , ולקראת העיקול בסמוך לביתם של חיה והלל דן אני מבחין בשרידי משאית שסועה ושרופה. קטע הכביש השרוף ,לווה אותנו שנים רבות,עד ששוקם.את הבית ברחוב ט' 2 עזבנו בשנת 1954 כשהקיר הדרומי ,הפונה לחורשת האורנים , מנוקב כדורים.
ספור המעשה.
בשעות הערב של יום 2.1.1947 התקיפו 10 לוחמי אצ'ל את המחנה הבריטי בקריית חיים.מטרת הפעולה הייתה לשרוף ולגרום נזק לכלי הרכב ולמשאיות של הצבא הבריטי אשר חנו בשטח המחנה, בצמוד ולאורך הגדר .משאית מכוסה ברזנט,כשעל ארגז המטען שני מפעילי להביור ,נכנסה לרחוב כ' מהכניסה המזרחית , ליד המשטרה ,ונסעה לאורך הרחוב . בו זמנית ,חוליה אחת ,שפעלה מתוך חצר הבית שלנו התקיפה את החיילים והשומרים שניצבו סמוך לשער הכניסה שמול רחוב ט',חוליה שנייה תקפה , את שומרי שער הכניסה השני , זה שמול רחוב י'ט, החוליה השלישית שעל המשאית ,הפעילה את הלהביור.{הלהביור הינו מכשיר יורק להבות אש ,פרי פיתוח של עמיחי פייגלין",גידי "שיוצר בבית המלאכה של האצ"ל בתל אביב. והובא מתל אביב לחיפה במשאית ש"הושאלה " מהצבא הבריטי }.תוך כדי הפעלת הלהביור ,על ידי חיים ויספיש ויעקב חזן שהיו על ארגז המטען ,אחזה האש בברזנט המשאית וזו החלה להישרף.השניים נטשו קפצו ממנה , ונמלטו לקרית מוצקין.הנהג ,משה לוי ,המשיך בנסיעה ,פנה מרחוב כ' אל עבר רחוב י'ט, כשהמשאית בוערת ועולה בלהבות.סמוך לבית משפחת דן , נטש את המשאית ,וכעבור מספר דקות היא התפוצצה בקול אדיר.חיילים ושוטרים בריטיים ערכו מצוד ,אך כל שלוש חוליות אנשי האצ"ל לא נתפסו.לא נגרם נזק לכלי הרכב והמשאיות של הצבא הבריטי.מספר חיילים בריטיים ,אנשי המחנה נפצעו. חייל בריטי נהרג כאשר רכבו עלה {בכביש חיפה עכו }על מוקש שהוטמן במטרה לעכב זרימת כוחות צבא ומשטרה למקום האירוע.
התשובות לשאלות של בניס
התקפת הלח'י על בתי המלאכה של הרכבת ,נערכה ביום 17.6.1946.בתי המלאכה של הרכבת המנדטורית היו במפרץ חיפה ,קרוב לבית הספר הטכני של חיל האוויר ,והם נמצאים שם גם היום.דרכי הנסיגה של התוקפים היו מזרחה ,לכוון קרית אתא . בפעולה זו השתתפו 44 לוחמים.22 לוחמים נישבו על ידי הבריטים .בפעולה נהרגו 9 לוחמים חברי לח'י .אנדרטה לזכרם נמצאת בדרך לקריית אתא ,סמוך לצומת דשנים.ההתקפה על מחנה הצבא הבריטי בקריית חיים,נערכה כחצי שנה לאחר מכן ,ביום 2.1.1947. משאית התוקפים עלתה בלהבות והתפוצצה סמוך לביתך. אתה זוכר היטב את המצוד אחר חוליות האצ'ל שפעלו בקריה.אני זוכר שדיברו על כך שהרוח הסיטה את להבות הלהביור
שהופנו לעבר צי המשאיות הבריטיות ,האש אחזה בברזנט המשאית של אנשי האצ'ל וגרמה לשריפתה.חמר רב נמצא בפרסומים של "מכללת הרצוג ",דעת –לימודי יהדות ורוח ,ספריה וירטואלית בעריכת יהודה לפידות . בשער רביעי—עמוד 185 תמצאו תיאורים אודות האירוע .חלקם ,כמו לדוגמא הפרסום בעיתון" המשקיף "מיום המחרת , לוקים ,בשגיאות. בהמשך כתוב כי אירעה תקלה ,דלף חמר דליק מתוך מיכלי הלהביור והנוזל שהתחמם גרם להתלקחות המשאית.מדובר בפעולה במסגרת מאבק "תנועת המרי העברי" קואליציה של "ההגנה" האצ'ל והלח'י שהתנהלה תחת פיקוד אחד ובשיתוף פעולה.יתכן כי אנשי קריית חיים נתנו בביתם מחסה לאנשי האצ"ל הנמלטים .זכור לי כי צוינה לשבח העזרה הרפואית שהעניקה האחות המסורה ייבה חסין לנפגעים. אני נושא בזיכרוני את סיוע אנשי הקריה והטיפול המסור של ייבה באנשי האצ"ל.בספרי ההיסטוריה של המחתרות {האצ'ל } אני לא מוצא סימוכין לכך .יתר על כן ,מסופר על נסיגת אנשי החוליה לקריית מוצקין ,ישוב ידידותי לאנשי האצ'ל, ועל קבלת סיוע מרופא מקומי ידידותי.תשובה נאמנה ואמינה נוכל לקבל מיוסי חסין ,בנה של ייבה ,ואולי מאנשי הקריה.הנה אתה רואה כמה גייזי צדק כשקבע ש "זיכרון ילדות הוא ערך חשוב לשימור".ראוי לעשות זאת עכשיו ,לפני ש"דפי ההיסטוריה" יותירו לדורות הבאים "שיפוצי אירועים " , חלקם לוקים בחסר ,חלקם שגויים.
ואלה שמות.
שמות אנשי האצ'ל אשר השתתפו בהתקפת המחנה הבריטי בקריית חיים הם :משה לוי {"יריב " }, חיים וייספיש, יעקב חזן,אהרון {,השד " },פנחס בל , מרדכי מזרחי ,ישראל הדני ,משה בן בסט ועוד שני לוחמים אלמונים.
אולי מי מכם יכול לסייע באיתורם ???
ליישי
בניס (דן בניהו מעין גדי ) : זיכרונות קרית חיים,