https://www.youtube.com/watch?v=DYukxs3mc_0
ספק אם בעוד שנה נזכור את השמות שיר חג'אג', שירה צור, יעל יקותיאל וארז אורבך, חיילים שנספו בתחילת השבוע, בירושלים, במה שנקרא "ארוע הדריסה".מה ש"חשוב" אצלנו, זה אם החיילים התנהגו כמצופה מהם, כשבהפתעה דהרה לעברם המשאית… איך היו מתנהגים גיבורינו המבקרים ? לא פחות מבישה הפרשנות שקשרה את העניין לפסק הדין במשפט אלאור עזריה.כמה קל להאשים רק את הפלסטינים ולשכוח שאנחנו – לח"י ואצ"ל עשינו דברים דומים בתקופת המנדט הבריטי, למשל פיצוץ מלון המלך דוד ב- 22 בייולי 1946, שבו נהרגו 91 (מהם 17 יהודים).
בדיוק חזרתי עם ראש נקי מחודש באוסטרליה… איך נרגעים ?שקעתי בשירו של אוקודג'אבה, שכאילו מאשים את המלחמה…אבל המלחמה היא תוצר של מה שעושים (או לא עושים) אנשים… הם (הפלסטינים) ואנחנו.
תרשו לי להוסיף לרשימה הכאובה גם את הדר כהן, שחודשיים אחרי שהתגייסה למג"ב נשלחה להגן על עם ישראל בחזית שער שכם.
ואתם הילדות והילדים שלנו, כמו שאומר אוקודג'אבה:
"להתראות ילדות וילדים, תשתדלו גם לחזור בשלום".
שבת שלום
Eli Sat אלי סט