ביולי 2007 פרסמתי שני פוסטים על הנסיעות והבילויים של שלשה ילדים קרייתים (שמחה שלהב-שליצקי, יוסי וולך, ואנכי) בנחל עוז בעיקר בחופשות הקיץ, שכן אחינו הבוגרים, משה (מוסה) שליצקי ז"ל, שמעון (צ'ימני) יסוד ז"ל ויבדל"א אריה וולך, היו בין מייסדי וחברי הקיבוץ הזה על גבול עזה.
שמחה, הוא חבר אמיתי וידיד יקר שאני ממש אוהב אותו! אני חושב שאנחנו בסיטואציה הזו מגיל שעמדנו על רגלינו, רחוב א', רחוב ב', בתי הספר (א' וב', היום ארלוזורוב ומגינים) ה"אינטר" תנועת הנוער, השרות הצבאי בנח"ל הקיבוץ ועוד כהנה וכהנה, הקרקור התמידי סביב אחינו הבוגרים צ'ימני ומוסה ז"ל, חבריהם גורי, מנצ'יק, חנש וכושי ז"ל, ויבדלו לחיים ארוכים חנן, גייזי, וולך, עמליה ורבים וטובים נוספים, ציוניים אמתיים וחלוצים בכל רמ"ח ושס"ה ששימשו לנו מופת ודוגמה. שמחה ושולה חיים בקיבוץ צרעה ואנחנו (היום!) בקרית מוצקין היכולות שלנו להיפגש הן די מצומצמות ומסיבה זו אנחנו מקיימים קשר טלפוני הדוק מאד.
לפני כחצי שנה (אולי יותר) אנחנו משוחחים טלפונית על דא ועל הא ושמחה אומר לי אתה יודע שמגרעין המייסדים של נחל עוז נותרו במקום (נחל עוז), רק חמישה חברים ומתוכם שלשה קרייתים!
וואו! זה עשה לי משהו ומיד אמרתי לו, אנחנו נוסעים לנחל עוז, כל הארגון הלוגיסטי עליך!
יום חמישי 17.10.2019, אנחנו נפגשים בתחנת הרכבת בשדרות ויוצאים לכוון נחל עוז, תוך כעשר דקות אנחנו בשער הקיבוץ ובדרך לביתה של ניצה גיסתו של שמחה, התארגנות קלה ואנחנו בדרכנו לביתם של שרה ויענקלה כהן. שמענו הסבר מקיף על מצבו של הקיבוץ מיום שאנחנו הכרנו אותו ועד ימנו אלו ואת סיפורו האישי של יענקל'ה שהוא מהחקלאים האמיתיים והאותנטים החיים היום בארצנו איש עבודה רציני שהפך למומחה בינלאומי בנושאי גידול תפוחי האדמה וגזר והיה כבר בכל העולם ומכר את הידע שלו, סין, קזאחסטן, הודו מצרים (שם שהה שמונה שנים) והאיש עוד לא למד את המילה פנסיה! איש ענק בכל המובנים שגם את ביתו אינו מזניח ובימים הקשים של נחל עוז שהיו וישנם, מטפח יענקלה את מטעי החוחובה, האבוקדו, והבננות. לנחל עוז גם גידולי שדה מניבים גזר ותפוחי אדמה, רפת גדולה כ-350 פרות מניבות, לול פיטום גדול וסוללת כיפת ברזל. חוץ מענין ההפרטה קיבוץ כמו של פעם עם בעיות עם בעיות קשות של היום. נכנסנו לבית הקברות ופקדנו את קבריהם של רועי ומוסה ז"ל שכן ביום ו' 18.10.2019 תמלאנה שלושים שנה לפטירתו של מוסה.
נפגשנו לשעה ארוכה עם בנימין ושראלה שימרון והנוסטלגיה זרמה בקצב כמעט בלתי נשלט וזה כיף אמיתי. לא נפגשנו עם רחל לוי (ישראלי) מסיבות שאינן תלויות בנו, נפרדנו מניצה שארחה אותנו גם לצהרים ובשעה 17:00 כבר הייתי על הרכבת בדרך הבייתה. יום קשה מיוחד ומהנה היה לנו נהניתי מכל דקה ומהרבה זכרונות.
תודה לך שמחה חברי היקר, התרגשתי היה נפלא!
תודה לכם אנשי נחל עוז שומרי הגחלת של החיים באזור כה מסוכן!
ליד הקבר של רועי רוטברג ועם שיבדל"א משפחת שימרון
אורי יסוד
רחוב אוסישקין 9
קרית מוצקין 26324
04-8725497 ; 052-4290301